Page 232 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 232

‫תקופת העלייה הראשונה ‪1904–1882‬‏ ‪217‬‬
‫העלייה הראשונה‪ .‬עם זאת אין להפחית מתרומתה הרבה‪ ,‬שכן עם תחילת העלייה‬
‫השנייה נחשבו הביל"ויים של גדרה‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬כחלוצים הראשונים של תנועת‬

                                                                            ‫הביל"ויים‪29.‬‬
                                                          ‫עקרון — מושבת הברון‬
‫לאחר חובבי ציון ואנשי היישוב הישן‪ ,‬היה הברון רוטשילד הגורם המעורה ביותר‬
‫במושבות העלייה הראשונה‪ .‬פעולתו הראשונה הייתה הסכמתו להקמת המושבה‬
‫החדשה עקרון‪ ,‬שלימים שינתה את שמה למזכרת בתיה על שם אמו של הברון בתיה‪30.‬‬
‫ההסכמה ניתנה לאחר פגישתו של הברון עם הרב שמואל מוהליבר‪ .‬הברון הסכים‬
‫לממן הקמת מושבה קטנה לצעירים בעלי כוח שכבר למדו עבודת אדמה‪ 31.‬החלטה זו‬
‫הייתה בעלת חשיבות רבה‪ ,‬שכן היא שימשה פתח לפעולותיו רחבות ההיקף בעשרות‬
‫השנים הבאות‪ .‬בחשוון תרמ"ג נבחרו לעלייה ארצה כעשר משפחות מהמושבה היהודית‬
‫פבלובקה שבליטא‪ ,‬מנוסים בחקלאות‪ .‬למלווה האחראי על העלייה נקבע יחיאל בריל‪,‬‬
‫עורך העיתון העברי הלבנון ואיש ירושלים לשעבר‪ .‬בטבת תרמ"ג (אמצע דצמבר‬
‫‪ )1882‬הם התיישבו במקוה ישראל‪ .‬לאחר כשנה לערך‪ ,‬בתשרי תרמ"ד (‪ 21‬באוקטובר‬
‫‪ ,)1883‬נקנתה עבורם חלקת קרקע מישורית של ‪ 2,400‬דונם מאדמות הכפר הערבי‬
‫עקיר‪ .‬בתחילת עבודתם גרו זמנית בכפר זה‪ ,‬בשעה שבני משפחותיהם המשיכו לגור‬
‫במקוה ישראל‪ .‬בראשית תרמ"ה (‪ 21‬באוקטובר ‪ )1884‬עלו רוב המשפחות למקום‪.‬‬
‫עוד שבע משפחות מעולי רומניה הצטרפו אליהן‪ .‬העולים התיישבו בארבעה בתי אבן‬
‫גדולים שבנה יהושע אוסוביצקי‪ .‬אוסוביצקי היה מורה לשעבר במקוה ישראל‪ ,‬ובמרס‬
‫‪ 1884‬נתמנה לפקיד האחראי על עקרון‪ 32.‬כל משפחה קיבלה חלקה של מאה־מאתיים‬
‫דונם ונזרעו בה חיטה ושעורה‪ .‬פקיד הברון היה אחראי לתמיכה הכספית החודשית‬

‫על הקמת גדרה‪ ,‬ראו אהרנסון‪ ,‬שלבים‪ ,‬עמ' ‪ ;36–35‬לסקוב‪ ,‬הביל"ויים; שלמון‪ ,‬תנועת‬                     ‫‪2	 9‬‬
‫הביל"ויים‪ .‬על הבסיס האידאולוגי‪ ,‬המעבר לראשון לציון ורעיון המושבה למופת בגדרה‪ ,‬ראו‬               ‫‪3	 0‬‬
‫קלויזנר‪ ,‬התנועה לציון‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ;367–364‬בלקינד‪ ,‬זיכרונות‪ ,‬חלק ד‪ ,‬גדרה‪ .‬שם גם הערות‬               ‫‪	31‬‬
                                                                                                ‫‪3	 2‬‬
                                 ‫ר' אהרנסון (העורך)‪ ,‬בסוף הספר‪ .‬וראו גם חיסין‪ ,‬הביל"ויים‪.‬‬
‫אדמונד בנימין דה־רוטשילד מפריס‪ ,‬מצעירי משפחת רוטשילד הנודעת‪ ,‬נמשך לאמנות יותר‬
‫מלבנקאות‪ .‬עם זאת במשך שנים אחדות הוא היה מעורב בצנעה בפעילות למען אחיו היהודים‪.‬‬
‫בראשית ‪ 1882‬החל לבלוט כעסקן ונדיב יהודי‪ ,‬והיה ממקימי ועד העזרה הכללי למען פליטי‬
‫הפרעות ברוסיה‪ .‬במסגרת פעילות זו פגש רוטשילד בסוכות תרמ"ג (‪ 28‬בספטמבר ‪ )1882‬את‬

                                            ‫הרב שמואל מוהליבר‪ ,‬מראשי חובבי ציון ברוסיה‪.‬‬
‫על הרב מוהליבר‪ ,‬ממנהיגי הזרם הדתי בתנועה הציונית‪ ,‬ראו שלמון‪ ,‬אם תעירו‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .164–131‬שם‪ ,‬כרונולוגית‪ ,‬על פעילותו‪ ,‬עמדותיו ותפקידיו של הרב משנות השבעים עד‬
‫לפטירתו ב־‪ .1898‬לדעת שלמון הוא זה שרתם את הברון למפעל ההתיישבות‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ'‬

                                                                                      ‫‪.139–138‬‬
‫אוסוביצקי‪ ,‬מפקידי הברון‪ ,‬עסק אחר כך גם ברכישת קרקעות‪ ,‬ראו עליו בלקינד‪ ,‬זיכרונות‪,‬‬

                              ‫חלק ג‪ .‬שם‪ ,‬הערה ‪ ,31‬הפניה למאמר על המרידה באוסוביצקי‪.‬‬
   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237