Page 338 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 338

‫הצהרת בלפור‪ ,‬כיבוש הארץ על ידי הבריטים‪ ,‬הממשל הצבאי‪323 1920–1917 ,‬‬
‫צרפת ובריטניה; (ב) חלקים שתהיה בהם עצמאות ערבית; (ג) חלקים שיוענק להם‬

                                                                      ‫מעמד בין־לאומי‪.‬‬
‫בחלקים שיועברו לשליטה ישירה של צרפת ובריטניה תקבל צרפת רצועה לאורך‬
‫חוף הלבנט‪ ,‬מאזור אכזיב וצפונה ובין קו דמשק–חלב ממזרח לים‪ ,‬וכן את הווילאיית‬
‫האנטולי של אדנה‪ .‬בריטניה הייתה אמורה לקבל את הווילאייתים של בצרה ובגדד‪,‬‬
‫את החוף המזרחי של חצי האי ערב ואת מפרץ חיפה‪ ,‬כולל עכו‪ .‬כאמור שתי המעצמות‬
‫הכירו בצורך בעצמאות ערבית‪ ,‬והוחלט שיוקמו שתי מדינות ערביות עצמאיות‪ :‬האחת‬

                               ‫בצפון‪ ,‬בחסות צרפת‪ ,‬והאחרת בדרום בחסות בריטניה‪.‬‬
‫השטח שיקבל מעמד בין־לאומי יהיה מראש הנקרה לכנרת ולאורך נהר הירדן עד‬
‫לדרומו של ים המלח‪ ,‬ומשם לכיוון רפיח‪ .‬השטח יהיה בשליטה משותפת של בריטניה‪,‬‬

                               ‫צרפת‪ ,‬רוסיה‪ ,‬איטליה ונציג של השריף חוסין ממכה‪19.‬‬
‫ב־‪ 7‬בדצמבר ‪ 1916‬הוחלפו קברניטי בריטניה שהנהיגו אותה בשנתיים הראשונות‬
‫של המלחמה‪ :‬ראש הממשלה‪ ,‬הרברט הנרי אסקווית' ושר החוץ אדוארד גריי‪ .‬במקומם‬
‫קמה ממשלה בראשות לויד ג'ורג'‪ ,‬שהובילה את בריטניה עד לסוף המלחמה ולניצחון‪.‬‬
‫עם עלייתו לשלטון החליט לויד ג'ורג' על פתיחת חזית מלחמה בלבנט‪ ,‬כולל ארץ־‬

                                                   ‫ישראל‪ ,‬ולהלן אייחד דברים עליה‪20.‬‬
‫עוד התרחשות חשובה באזור המזרח התיכון הייתה תחילת התגבשות המרד הערבי‬
‫של המשפחה ההאשמית‪ .‬כבר ב־‪ 1908‬נתמנה השריף חוסין‪ ,‬ראש השושלת‪ ,‬ל"אמיר‬
‫של מכה"‪ .‬בתחילה אף גילה נאמנות רבה למשטר העות'מאני באיסטנבול‪ .‬בנו השני‪,‬‬
‫האמיר עבדאללה בן חוסין (‪ ,)1951–1882‬התחנך בעיר עד שאביו התמנה לתפקיד‬
‫במכה‪ .‬בשנת ‪ 1912‬שב לאיסטנבול כנציג מכה בפרלמנט‪ ,‬ואחר כך אף נעשה סגן‬
‫נשיא הפרלמנט‪ .‬בשנת ‪ 1914‬שב למכה‪ ,‬לאחר ביקור בקהיר‪ ,‬שם דן עם קיצ'נר‬
‫באפשרות לקבל עזרה מהבריטים במרד ערבי נגד העות'מאנים‪ 21.‬גם פייצל‪ ,‬הבן‬
‫השלישי‪ ,‬התחנך באיסטנבול חינוך פרטי ושב לחג'אז כשאביו התמנה לאמיר מכה‬
‫ב־‪ .1908‬בשנת ‪ 1913‬חזר לאיסטנבול בתור נציג ג'דה בפרלמנט העות'מאני‪ .‬בשנת‬

‫על הסכם סייקס–פיקו‪ ,‬על חלקיו‪ ,‬ראו ארליך‪ ,‬מבוא‪ ,‬חטיבה ה‪ ,‬עמ' ‪ .46–43‬שם מפה המציגה‬                 ‫‪1	 9‬‬
‫תמונה כוללת של הסכמי המעצמות לחלוקת האימפריה העות'מאנית בשנים ‪ ,1917–1915‬עם‬
‫מקרא והסברים‪ .‬עם קבלת הצהרת בלפור וכתב המנדט‪ ,‬ובעיקר משום שהמשטר הרוסי שהיה‬                      ‫‪2	 0‬‬
‫שותף לו נעלם בגלל הסכם השלום הנפרד בין רוסיה לגרמניה‪ ,‬התאפשר ביטולו של כל הסכם‬                   ‫‪	21‬‬
‫סייקס–פיקו‪ .‬רעיון החלק הבין־לאומי סייע לסייקס להתקדם ממנו לעבר רעיון הבית הלאומי‬

                                                                               ‫יהודי‪ ,‬ראו להלן‪.‬‬
‫על המשך ההתפתחויות בחלוקתה של האימפריה העות'מאנית‪ ,‬בייחוד בחלק הסהר הפורה‬

                       ‫שלו‪ ,‬אעסוק בפרק הבא‪ ,‬שיעסוק בהסכמים שהתקבלו לאחר המלחמה‪.‬‬
‫על השריף חוסין‪ ,‬המשפחה ההאשמית והערביות‪ ,‬ראו ארליך‪ ,‬מבוא חטיבה ה‪ ,‬יחידה ‪ ,9‬עמ'‬
‫‪ .82–78‬על חוסין בן עלי (‪ ,)1931–1852‬בדרכו לאמירות מכה‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .260–257‬שם גם‬
‫על ההיסטוריה של האמירים במכה והקשר שלהם לאיסטנבול‪ .‬על חוסין והמשפחה ההאשמית‪,‬‬
‫כולל הוויכוחים שלהם עם הבריטים בהמשך‪ ,‬ראו כדורי‪ ,‬מק־מהון — חוסין‪ ,‬וההפנייה לכך‬

                                                                             ‫בהערה ‪ 136‬להלן‪.‬‬
   333   334   335   336   337   338   339   340   341   342   343