Page 522 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה

‫הנציב ווקופ‪ ,‬מחצית ראשונה של שנות השלושים‪507 1935–1931 ,‬‬
‫(בדצמבר ‪ )1920‬והרביעית (במאי ‪ ,)1921‬עדיין לא דובר כלל בשאלת הקרקע ולא‬
‫נתקבלו החלטות בעניינה‪ .‬בשנת ‪ 1921‬חל גידול ניכר בקניית הקרקעות‪ .‬למרות זאת‪,‬‬
‫בוועידה החמישית (באוגוסט ‪ ,)1922‬היו דיונים בנושא‪ ,‬אך הוועידה לא קיבלה שום‬
‫החלטה והסתפקה במינוי ועדה שתבחן את השאלה של העברת קרקעות ליהודים‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬בשנים ‪ ,1927–1924‬הייתה התנועה הלאומית של ערביי ארץ־ישראל מפולגת‬
‫קשות‪ .‬הוועידה השביעית‪ ,‬שנערכה ביוני ‪ ,1928‬עדיין לא דנה ולא החליטה שום‬
‫החלטה בשאלה זו‪ .‬אדישות זו באה אל ִקצה במחצית השנייה של ‪ ,1929‬ואת מקומה‬
‫החלה תופסת דאגה הולכת וגוברת בנושא מכירת קרקע ליהודים‪ .‬בפגישות שונות‪,‬‬
‫שכונסו בסתיו ‪ ,1929‬בנוגע לבעיית הכותל המערבי‪ ,‬הועלתה גם שאלת הקרקע‪.‬‬
‫הנאספים נשבעו להגן על הקרקע להשאיר אותה בידיים ערביות‪ ,‬לא למכרה ליהודים‬
‫במישרין או בעקיפין ולא לשמש מתווכים בעסקות כאלה‪ .‬גם הוועד הפועל הערבי‪,‬‬
‫שהתכנס בינואר ‪ ,1930‬החל לתת את דעתו על שאלה זו ואף מינה ועדה מיוחדת‬
‫לבחינתה‪ .‬נשלח מברק לממשלה הבריטית ובו התביעה להטיל איסור חוקי על העברת‬
‫קרקע מערבים ליהודים‪ .‬תביעה זו הוצעה אז לראשונה‪ ,‬ובאמצע שנות השלושים ועד‬

‫תום המנדט הייתה ליסוד מוסד במאבק של הלאומיות הערבית הפלסטינית‪85.‬‬
‫מראשית שנות השלושים החלו הגופים הערביים לפעול נגד מוכרי קרקעות ערביים‬
‫וסוכני קרקעות‪ .‬בעיה זו הייתה לבעיה ערבית פנימית מרכזית‪ ,‬שדובר בה ונכתב‬
‫עליה בכל מקום ומקום‪ .‬קשה להגזים בתוצאות ההרסניות שהיו למכירות הקרקע‬
‫בתנועה הלאומית של ערביי פלסטין‪ .‬מסיבות כלכליות המכירות היו נפוצות מאוד‬
‫והן גם גרמו לאווירה של חשדנות‪ ,‬אי־אמירת אמת ונרגנות‪ .‬הטחת אשמה כלפי‬
‫יריבים פוליטיים בנוגע למכירת קרקעות הייתה מעשה של יום־יום‪ .‬המילה "מתווך"‬
‫(סמסאר) הפכה מילת גנאי‪ ,‬והועלו האשמות פנימיות שבמכשלה הזאת יש להאשים‬
‫את הערבים עצמם‪ .‬מראשית שנות השלושים הבינו ראשי התנועה הלאומית הערבית‬
‫שהמרחב לפתרון הבעיה נמצא‪ ,‬לפחות בחלקו‪ ,‬בידי הערבים הפלסטינים עצמם‪ .‬על‬
‫כן החלה העיתונות הערבית להקדיש מקום נרחב להסברת הסכנה המרובה הכרוכה‬
‫במכירות כאלה‪ .‬שלא כבשנות העשרים‪ ,‬שאלת הקרקע נחשבה עתה לעניין של חיים‬
‫או מוות‪ ,‬לא פחות משאלת העלייה היהודית‪ .‬המוסדות הפלסטיניים‪ ,‬ובהם המועצה‬
‫המוסלמית העליונה והוועד הפועל הערבי‪ ,‬החלו לנקוט אמצעים שונים‪ ,‬כמו הקמת‬

‫"קופות האומה" להצלת קרקע ארץ־ישראלית מפני מכירה ליהודים‪86.‬‬

‫על כל אלה ראו פורת‪ ,‬ממהומות למרידה‪ ,‬עמ' ‪ ,119–117‬והמקורות שם‪ .‬וראו גם לעיל בפרק‬ ‫‪8 5‬‬
‫הקודם‪ ,‬בדיון על ועדת שאו ודוח הופ סימפסון‪.‬‬ ‫‪8 6‬‬

‫על תפקידה של המועצה המוסלמית ועל גישת הממשלה בנושא הקרקעות‪ ,‬ראו פורת‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ .131–122‬באוקטובר ‪ ,1933‬במענה לפנייתם של נכבדים ערבים פלסטינים‪ ,‬הוציא רשיד‬
‫רדא (רצ'א)‪ ,‬איש הלכה מצרי‪ ,‬פתווה שקבעה שמי שמסייע ליהודים ברכישת קרקעות בארץ־‬

‫ישראל הוא "בוגד באומתו ובארצו ואוייבם של אללה‪ ,‬נביאו והמאמינים"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.123‬‬