Page 517 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 517

‫פרק עשירי‬                                                                                       ‫‪502‬‬

‫במשך כל אותה תקופה יחסיו של המלך עבדאללה עם המוסדות היהודיים בארץ־‬
‫ישראל התנהלו בהתאם למקובל בין שכנים אדיבים‪ .‬הקולונל קיש ביקר כמה פעמים‬
‫בעבר הירדן ואף יצא במסע לרבת עמון בינואר ‪ ,1924‬בעת ששהה שם גם המלך‬
‫חוסין‪ .‬המלך עבדאללה שיתף פעולה גם עם שני היזמים היהודים פנחס רוטנברג‬
‫ומשה נובומיסקי‪ ,‬שהחלו מקימים אז את מפעליהם‪ :‬התחנה ההידרו־אלקטרית בנהריים‬
‫ומפעל האשלג בים המלח‪ ,‬כשהבריטים מסייעים בידיהם‪ .‬שני היזמים היהודים נפגשו‬
‫אישית עם עבדאללה והדגישו את היותם יזמים מקצועיים כלכליים‪ ,‬עם זאת ברור היה‬

          ‫שהם גם אישים ציונים‪ ,‬ובדרך זו או אחרת הם קשורים לתנועה הציונית‪72.‬‬
‫בשלהי ‪ 1930‬החל להשתנות אופי היחסים בין עבדאללה למוסדות היהודיים‪.‬‬
‫מסיבות כלכליות הציע אחד השייח'ים החשובים בירדן‪ ,‬ידיד של עבדאללה‪ ,‬למכור‬
‫‪ 30,000‬דונם מאדמותיו למוסדות יהודיים‪ .‬שייח'ים נוספים הלכו בעקבותיו והציעו‬
‫גם הם להקים מפעלים כלכליים משותפים עם היהודים ולמכור להם קרקע‪ .‬עבדאללה‬

                    ‫ידע כמובן על יזמות אלה של ראשי שבטים חשובים באמירותו‪73.‬‬
‫החשיבות הפוליטית של יזמות אלה התבררה במלואה באמצע ‪ ,1932‬כאשר‬
‫עבדאללה עצמו הציע להחכיר ‪ 70,000‬דונם מאדמותיו שבע'ור אל־כבד למוסדות‬
‫היהודיים‪ 74.‬במשך כחצי שנה נערך משא ומתן‪ ,‬וב־‪ 7‬בינואר ‪ 1933‬הושג הסכם בין‬
‫המלך עבדאללה לנציג הסוכנות היהודית‪ .‬המלך עבדאללה העניק לסוכנות היהודית‬
‫אופציה של ‪ 6‬חודשים לחכירת הקרקע הנ"ל למשך ‪ 99‬שנים‪ ,‬תמורת ‪ 2,000‬לא"י לשנה‪.‬‬
‫כיוון שממשלת פלשתינה (א"י) הביעה את התנגדותה לעסקה‪ ,‬הופסק הדיון לזמן מה‪,‬‬
‫אך נמשך בסתר עד ‪ .1939‬הדבר נשמר בסוד מהממשלה הבריטית הארץ־ישראלית‪75.‬‬

‫על תכנית סוריה הגדולה של עבדאללה‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .31–26‬על ניסיונות נוספים של‬                      ‫‪	72‬‬
                 ‫עבדאללה להגשים את תכניתו‪ ,‬ראו שם בהמשך עד לסוף פרק זה בעמ' ‪.44‬‬
                                                                                                ‫‪	73‬‬
‫על שיתופי הפעולה של יזמים יהודים וניסיונות להגיע לשלום עם עבדאללה‪ ,‬ראו גם תולדות‬                ‫‪7	 4‬‬
‫ההגנה‪ ,‬כרך ב‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬עמ' ‪ ,457–456‬שם בולטת העמדה שבכל אי־הצלחה של קשר‬                       ‫‪	75‬‬
‫עם הערבים‪ ,‬יש להאשים את הבריטים‪ .‬עמדה זו דומה לעמדתו של כהן בספרו (ישראל‬
‫והעולם הערבי)‪ ,‬כפי שכבר ציינתי בפרק הקודם‪ ,‬פרק תשיעי‪ ,‬הערה ‪ .92‬שם גם הדגשת יתר‬
‫של השפעת היישוב הגרמני בארץ‪ .‬על עמדת הערבים‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .464–460‬דעה הפוכה‬
‫על הבריטים הייתה לארלוזורוב‪ ,‬ראו אבינרי‪ ,‬ארלוזורוב‪ ,‬עמ' ‪ .75–71‬שם גם על מעורבות‬

                                           ‫ארלוזורוב בעניין עבר הירדן‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.70–69‬‬
‫על יזמות השייח'ים הערבים ועל ניסיונותיהם למכור קרקע ליהודים‪ ,‬ראו שפירא‪ ,‬עבדאללה‪,‬‬

                                                                                  ‫עמ' ‪.301–295‬‬
‫ע'ור אל־כבד‪ ,‬שטח קרקע על גדות הירדן‪ ,‬מצפון לים המלח ליד גשר דמיה‪ .‬אלו הן אדמות‬
‫ג'יפטליק של השלטון העות'מאני‪ ,‬שניתנו למלך עבדאללה להשתמש בהן אך לא למכרן‪ .‬על‬
‫ניסיונו של עבדאללה למכור את האדמות הללו ליהודים ראו במפורט‪ ,‬במאמרה של שפירא‪,‬‬

                                                                            ‫שם‪ ,‬והמקורות שם‪.‬‬
‫על התנגדות הבריטים לתכנית עבדאללה והסיבות לכך‪ ,‬ראו במפורט‪ ,‬שפירא‪ ,‬עבדאללה‪ ,‬עמ'‬

                                                                                      ‫‪.319–310‬‬
   512   513   514   515   516   517   518   519   520   521   522