Page 160 - Ha Keter

‫פרק אחד־עשר‬

‫אמנם לא מסרו לנו בעלי המסורה את מ ש מ עו ת הטעמים‪ ,‬אך לעומת זה עלה בידם‬
‫למסור לנו מסורת טעמים יציבה ומוסכמת‪ .‬כמעט שאין חילופים בין כתבי־היד השונים‬
‫לגבי הטעמים המפסיקים‪ .‬לשם דוגמה נציין את ׳כתר דמשק׳ שהוא כתב־יד משובח של‬
‫התורה )כת״י בית הספרים הלאומי ‪5702‬ס‪ :(24‬בכל התורה יש בו רק שני שינויים מן‬

‫הנוסח המקובל בתחום הטעמים‪.‬‬
‫מרשימה אחידות המסורת של טעמי המקרא בכתבי־היד‪ ,‬והצלחתם של בעלי‬
‫המסורה בתחום זה דומה להצלחתם בתחום הניקוד‪ :‬בשני עניינים אלו הם הגיעו‬
‫להסכמה על מסורת אחת של קריאה מדוייקת בתכלית הדיוק ועל דרך הסימון של‬

‫מסורת זו באמצעות סימני הניקוד והטעמים שהומצאו לשם כך‪.‬‬
‫ואף־על־פי־כן למרות אחידותה של מסורת טעמי המקרא בכללותה‪ ,‬ישנם פרטים‬
‫מסויימים בכללי הטעמים‪ ,‬שלא כל כתבי־היד הקפידו עליהם‪ .‬פרטים אלה הלכו‬
‫ונשתכחו במשך הדורות‪ ,‬ומשום כך לא נשארו בנוסח דפוסי המקרא‪ .‬דוגמאות לעניין‬
‫זה הן ההבחנה )שכבר הוזכרה בפרק ב׳( בין המשרתים ׳גלגל׳ ו׳אתנח הפוך׳ שבספרי‬
‫אמ״ת )איוב משלי ותהלים( וסימון הטעם ׳מרכא׳ באותה מלה שבה מופיע הטעם‬
‫׳תביר׳ בטעמי כ״א ספרים‪ .‬בכתר ארם־צובה באות ההבחנות הדקות של הטעמים לידי‬

‫ביטוי‪ ,‬ובכך תרומתו להבנה מלאה של מסורת טעמי המקרא‪.‬‬

‫‪ .3‬הגעיות‬

‫תחום הגעיות מוכיח עד כמה הקפידו בעלי המסורה על הגיה מדוייקת ומדוקדקת של‬
‫המקרא‪ .‬הגעיות מסומנות בקו קטן מתחת למלה‪ ,‬ומורות על הפסקה קלה בין ההברות‬
‫או על הטעמת־משנה של המלה‪ .‬ספרות רבה של בעלי המסורה עוסקת בעניין הגעיות‬
‫ומשמעותן בהגיית המקרא‪ .‬החוקרים חילקו את הגעיות השונות על־פי סוגיהן‪ :‬געיות‬
‫קלות וגעיות כבדות‪ ,‬געיות שלפני הטעם ושאחריו‪ ,‬געיות מוסיקאליות וגעיות פונטיות‪,‬‬

‫געיות־רשות וגעיות־חובה‪.‬‬
‫אין כאן המקום לפירוט בנושא זה‪ .‬כאן נעיר רק על כך‪ ,‬שאין כתב־יד הדומה לחבירו‬
‫בסימון כל געיה וגעיה‪ ,‬אך ישנם כתבי־יד הקרובים ב שי ט ת הגעיות זה לזה‪ .‬עובדה זו‬
‫פותחת פתח בפני החוקרים להשוות את שיטות סימון הגעיות בכתבי־היד השונים‪,‬‬
‫ולקבוע על־פיהן את האסכולה שאליה התייחס כל מסרן‪ .‬לאחרונה נתגלו כתבי־יד‬
‫בלנינגרד ובקאהיר‪ ,‬ששיטתם בעניין הגעיות ובתחומים נוספים קרובה מאד לשיטת כתר‬
‫ארם־צובה‪ .‬ניתן לשער‪ ,‬שנכתבו או ׳נמסרו׳ על־ידי אחד מתלמידיו של אהרן בן אשר‪,‬‬
‫ואולי אף על ידו‪) .‬אין הכוונה לכתבי־היד המפורסמים מלנינגרד וקאהיר שהוזכרו‬
‫פעמים מספר בספר זה‪ ,‬אלא לכתבי־יד אחרים שנתגלו במקומות אלו‪ ,‬ושיטתם קרובה‬
‫לשיטת הכתר יותר מכל שאר כתבי־היד(‪ .‬ייחוסו של הכתר לאהרן בן אשר נבדק גם הוא‬

‫‪138‬‬