Page 155 - Ha Keter
P. 155
עיונים אחדים גכתר
שיהיה בראש השיטין למעלה משירת האזינו ]המלים[ ואעירה .אחרי .הדרך.
באחרית .להכעיסו .קהל — שש שיטיץ.
אמנם התבוננות בכתר ארם־צובה בשורות שלפני השירה מאשרת את דברי הרמב״ם :
נתבונן בלוח ד)בראש הספר( ונראה כיצד מרחיב הסופר את כתיבתו ומשתמש בסימני
מילוי — הכל כדי לכתוב את שש השורות על פי מסורת קדומה שבידיו .אותן שש
שורות כתובות באותה דרך גם בכתב־יד לנינגרד ,ומכאן שגם סופרו הכיר אותה מסורה
ופעל על פיה.
ב .מסורת קריאת המקרא
עד כה עסקנו בעניינים הנוגעים לכתיבת התורה והתנ״ך כולו .פעולתם של בעלי
המסורה בשטח זה היתה פעולה של הכרעה בין ספרים שונים ובין מנהגי כתיבה שונים
וסיכום הכרעות אלו ברשימות של כללי מסורה.
התחום השני שבו עסקו בעלי המסורה הוא מסורת קריאת המקרא .בתחום זה
היתה פעולתם בעלת אופי אחר ,והיה בה חידוש גדול .מסורת שעברה עד כה מאב לבנו
ומרב לתלמידו בעל־פה — מסורת זו נקבעה עתה בכ ת ב .לשם כך היה צורך במערכת
של סימנים לציון כל גוני ההגיה שבפי הדוברים ,ובניתוח מדוקדק ומעמיק של מסורת
הגיית המקרא ,כדי לתרגם קולות וניגון לסימנים.
שלוש מערכות סימנים קבעו בעלי המסורה ,ומערכות אלו משולבות זו בזו
ומשפיעות זו על זו.
הראשונה היא מערכת סימני הניקוד — הלא הוא הניקוד הטבתי המשמש בעברית
עד היום לציון התנועות .המערכת השנייה היא מערכת הטעמים המשמשים בשני
תפקידים כאחת :סימני נגינה וסימני פיסוק .העניין האחרון שבעלי המסורה עסקו בו
רבות והחשיבו אותו עד מאד ,הן אותן הטעמות־משנה והבדלי הגיה דקים שסימנו
באמצעות הג עיו ת )=׳מתגים׳( .באותם קווים זעירים שסומנו תחת הברות מסויימות,
מקופלת תורה שלמה של הגיה ,ושאלת הסימון של מספר געיות שימשה סלע־מחלוקת
בין אסכולות שונות של בעלי מסורה .המחלוקות האלו ידועות בשם ׳חילופי בן אשר
ובן נפתלי׳ ,ו׳בן אשר׳ ,ששיטתו התקבלה לבסוף ,הריהו אהרן בן משה בן אשר ,מסרן
הכתר.
.1סימני הניקוד
עובדה מתמיהה היא שחלק גדול מציבור דוברי העברית בימינו אינו יודע לנקד .הדבר
אמור אף בשכבות המשכילות ,ואף באנשים שהעברית היא שפת־האם שלהם והם
133
