Page 157 - Ha Keter
P. 157
עיונים אחדים בכתר
העברית )׳המבטא הספרדי׳( הוא דוגמה טובה לכך :אנו משתמשים בניקוד הטבתי,
אף־על־פי שהוא אינו הולם בנקודות מסוימות את מבטאנו.
אם נבוא לשפוט במה זכו אנשי טבריה שניקודם יהפוך נחלת הכל ,נמצא שבדין זכו.
הם שנתנו נפשם על שימור מסורת הקריאה והכתיבה של התנ״ך ,הם שסידרו טופסי־
מופת משוכללים במאות סימנים ,הם שספרו את אותיותיה של התורה וקבעו באלפי
כללים את מקומם של כל ו׳ וכל י׳ — זכו שנתפרסמו ספריהם ויצא שמם בעולם ,וקיבלו
כל ישראל את ניקודם.
דברים שאמרנו על הניקוד עד כה ,כוחם יפה לגבי כתר ארם־צובה ובאותה מידה
לגבי כל כתבי־היד העתיקים של בעלי המסורה .אך בפרט אחד בניקוד נבדלים כתבי־
היד אלו מאלו — בעניין סימונו של השווא הנע.
כידוע יש בעברית שווא נע ושווא נח ויש כללים כיצד להבחין בין זה לזה.
אולם בתקופת בעלי המסורה היה המצב מסובך יותר .לא היו כללים ברורים לזיהוי
מיידי של השווא הנע .מלבד זאת היו לשווא הנע מספר דרכי הגיה :לרוב הגו אותו
135
