Page 158 - Ha Keter
P. 158
פרק אחד־עשר
כפתח קצר ,אך לעתים הוא נהגה כחיריק ,לעתים כקמץ ,ולעתים כתנועות אחרות לפי
כללים קבועים .למעשה דומה היה מצב השווא לאחר המצאת סימני הניקוד למצב כל
התנועות לפני המצאת הניקוד .כל עוד לא היה הניקוד בעולם נזקק כל הקורא במקרא
למסורת כיצד יש לקרוא ,ומסורת זו עברה מאב לבנו ומרב לתלמידו .משהומצא הניקוד
יכול היה הקורא להיסמך עליו ,אך עדיין נזקק הוא למסורת לצורך קריאת השווא.
בעלי המסורה התחבטו הרבה בבעיה זו ועשו כללים רבים להגיית השווא .נביא
לדוגמה כלל אחד מסוג זה ,שהופיע בדפים הראשונים בכתר ארם־צובה)אותם שבעה
דפים של כללי מסורה שהיו בראש הכתר ,בדפים שלפני התורה( :כלל זה עוסק בשווא
באות כ׳ מן השורש א.כ.ל.
כל קרייה לשון אכילה לא פתח בפומה
כ מו ת ׳לא תאכלו על הדם׳)ויקרא יט כו(
׳לא תאכלו כל נבלה׳ )דברים יד כא(
ואם יהיה שלש נקודות תחת למד — פתח יקרא
כ מו ת ׳כל זכר בבני אהרן יאכלנה׳ )ויקרא ו יא(
׳הטמא והטןהור[ יאכלנו׳ )דברים יב טו(
בר מן חד ,כי יש תחת הלמד שלש נקודות ואינו פתח
׳ברבות הטובה רבו אוכליה׳ )קהלת ה י(
העקרון שכלל זה מוסר פשוט הוא :השווא באות כ׳ משרש א.כ.ל .הוא נח בדרך־כלל
)׳לא פתח בפומה׳ ,כלומר אין לפתוח את הפה בהגייתו( .אך אם האות ל׳ שאחר האות כ׳
מנוקדת בסגול )׳שלש נקודות׳( ,השווא הוא נ ע ונקרא כפתח )קצר(.
לכלל זה מובאים ארבעה פסוקי הדגמה .שניים מדגימים את חלקו הראשון ושניים
את חלקו השני .בדוגמות אלו אנו רואים שהמלה ׳תאכלו׳ נהגית בשווא נח והמלה
׳יאכלנה׳ — בשווא נע .בסוף הכלל מובא פסוק אחד שהוא חריג.
יש לשים לב שהכלל שלפנינו הוא מצומצם בהיקפו ,ואינו עוסק אלא בשורש אחד
בעברית .כלל נוסף קבעו בעלי המסורה באשר לשורש ב.ר.ך״ כלל נוסף לשורש ג.ר.ש.
ועוד .מובן שקשה ואולי בלתי־אפשרי לפתור בדרך זו את בעיית כל השוואים במקרא.
מסרן הכתר הלך בדרך אחרת .הוא ׳שכלל׳ את סימני הניקוד ,וסימן בשוואים רבים
את עובדת היותם נעים בעזרת חטפים )בדרך כלל חטף־פתח( .בעניין זה נבדל הכתר
מכתבי־יד אחרים ,למשל מכתב־יד לנינגרד .בדוגמה שהבאנו לעיל :בכל מקום שעל־פי
הכלל יש להגות שווא נע בשורש א.כ.ל .מנוקד בכתר בחטף פתח כגון ׳תאכלנה׳ ; בכל
מקום שהשווא צריך להיות נח — בא שווא רגיל בלא חטף.
כיוון שמסרן הכתר נהג כך ,שוב אין הקורא בכתר זקוק לכללים מן הסוג שראינו;
על־פי הניקוד יידע מהי ההגיה הנכונה בכל מקום.
136
