Page 34 - Ha Keter
P. 34
פרק ראשון
גוטשטיין לספק אחרון שלו .ויסולח לי ניסיוני לצמצמו בשורות מעטות .עיון בדברי
הרמב״ם )נספח א׳( יוכיח שהוא סומך על נוסח בן אשר בלא פקפוק .מכוח מעשה זה
— אומר לנו גושן־גוטשטיין — היה הנוסח המקובל ) (Textus Receptusלזהה כמעט
עם נוסחו של בן אשר .אולם אין הוכחה ברורה שמדובר בכתר חלב דווקא .חלב אי־
אפשר שתיזכר בשמה ,שכן בימי הרמב״ם עדיין לא הגיע הכתר אליה ,והמלים :׳הספר
הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים ,שהיה בירושלים מכמה שנים׳
יכולות להתייחס לכתר )ראה הפרק הדן בגלגולי הכתר( אך יכולות אולי להתכוון גם
לכתב־יד אחר של בן אשר.
גרץ תמך במסורת של אנשי חלב .מעטים תמכו בו .כנגדם רבו החוקרים ששללו דעה
זו ובראשם החוקר ויליאם ויקס ) .[W. Wickes) [52את הכף לטובת המסורת החלבית
היטה החוקר פול קאהלה ) .[P. Kahie) [89הוויכוח שנמשך עשרות שנים התנהל
מבלי שאיש ראה את הכתר .כל מה שעמד בפני החוקרים היה דף מצולם 4אחד ,חילופי־
גירסאות אחדים והעתק הקולופון הנ״ל .החוקר הראשון שקיבל רשות מראשי קהילת
חלב לעיין בכתר )לא לצלמו!( הוא קאסוטו .הוא נסע מירושלים לחלב בשנת תש״ד,
סוף ,1943מתוך רצון לראות את טופס המופת המקודש ולהכין על־פיו הוצאה חדשה
מדוייקת של התנ״ך העברי .אולם להפתעת שולחיו ועמיתיו הוא קבע בשובו כי הכתר
אינו כתב־היד שהיה לעיני הרמב״ם .ההפתעה גדלה משנתברר שאין למצוא בדבריו
הנמקה לדעתו הנחרצת .כל מה שיצא בפירוש מתחת ידו לרשות הרבים היה:
רגילים לחשוב שהספר שסמך עליו הרמב״ם היה דווקא ה׳כתר׳ של ארם צובה.
ולכאורה נראה הדבר קרוב מאוד .ואולם מרשה אני לעצמי להטיל בזה ספק ,מפני
טעמים טכניים שאין כאן המקום ליחד עליהם את הדיבור ].[95
הדברים לא היו כה תמוהים אילו נמצא במקום אחר פירוט או הסבר נוסף .אך לא
במאמריו ולא ברשימותיו שנתפרסמו בחייו ,שכן קאסוטו הלך לעולמו ב־,18.12.1951
כשמונה שנים אחרי ביקורו בחלב ,לא נמצאה הנמקה מפורשת לשלילת ההנחה
שהניעה אותו לצאת לחלב .לא נמצאה ,עד לימים האחרונים .במהלך העבודה על הספר
הזה גילינו את הרשימות המכילות בין השאר את הנמקותיו; אך בל נקדים את המאוחר.
דעתו של קאסוטו לא היתה מוטלת בספק שכן אפשר היה למצוא לה חיזוקים במכתבים
שכתב אל החוקר קאהלה ובהערה שצירפה ׳החברה להוצאת־ספרים ליד האוניברסיטה
העברית בירושלים׳ לספר יונה שיצא לאור בשנת תש״ו .מעניין לציין שהרושם הכללי
4הובא בתצלום שער אצל ויקס בשנת ; 1887ובזכותו הוכח בעליל שכתב־היד שהובא לירושלים ב־
1958הוא אכן הכתר .וראה לוח א .שני העמודים המצולמים בספרו של סיגל)ראה פרק ד׳( הגיעו
לידיעת החוקרים בשלב מאוחר.
12
