Page 38 - Ha Keter

‫פרק ראשון‬

‫הוכחת ההתאמה המיוחדת בין שיטת הרמב״ם ובין הכתר בעניין הפרשיות‪ .‬פרשה‬
‫פתוחה היא פיסקה‪ ,‬שזו הבאה אחריה חייבת להתחיל בשורה חדשה‪ .‬פרשה סתומה יש‬
‫בסופה רווח‪ ,‬כדי כתיבת תשע אותיות לפחות; הפיסקה הבאה מתחילה לאחר הרווח‪,‬‬
‫באותה השורה )ראה פרק ב׳(‪ .‬׳התאמה מיוחדת׳ פירושה שבניגוד לכל יתר כתבי־היד‬
‫הידועים לנו מטיפוס בן אשר‪ ,‬רק בכתר מתאימה פרשה מסוימת לרשימת הפרשיות של‬
‫הרמב״ם המפורטת בהלכות ספר תורה‪ .‬פנקובר ]‪ [87‬הולך מן הכבד אל הקל‪ .‬הוא‬
‫מתחיל בשני מקרים של חלוקת פרשיות שבהם יש לכאורה סתירות בין הרמב״ם ובין‬
‫הכתר‪ .‬הוא מוכיח‪ ,‬בדרך דומה לגושן־גוטשטיין‪ ,‬כי הדפוסים של ׳היד החזקה׳ אינם‬
‫משקפים את דעתו המקורית של הרמב״ם כפי שהיא עולה מכתבי־היד הקדומים‪ ,‬בעיקר‬
‫התימניים והספרדיים‪ .‬אחר־כך הוא ניגש אל שני מקרים שבהם רשימת הפרשיות על־פי‬
‫הרמב״ם ׳מתנגדת למה שמתחייב על־פי ההגיון‪ ,‬וסותרת את כל כתבי־היד מטיפוס בן־‬
‫אשר הידועים לנו‪ ,‬להוציא מכלל זה כתב־יד אחד בלבד׳ — הכתר‪ .‬ופנקובר מגיע‬
‫למסקנה המעניינת שלא זו בלבד שיש התאמה בין דברי הרמב״ם לבין הצורה המפתיעה‬
‫בהן כתובות פרשיות אלה בכתר‪ ,‬אלא שהכתר היה המקור והסיבה להחלטה המיוחדת‬

‫של הרמב״ם; עד כדי כך סמך והסתמך עליו‪.‬‬
‫אהרן בן אשר היה מסרן‪ ,‬כלומר כותב מסורה‪ ,‬שידע להקפיד שכתב־היד שבפיקוחו‬
‫ישמור על הדרישות המיוחדות שנקבעו על־ידו ושנוסחו מאוחר יותר על־ידי הרמב״ם‪.‬‬
‫השוואה אל כתבי־יד אחרים שנכתבו בידי אותו סופר‪ ,‬שלמה בן בויאעא‪ ,‬מראה זאת‬
‫בעליל‪ ,‬שכן באחרים חלוקת הפרשיות‪ ,‬שירת האזינו ומה שלפניה ולאחריה‪ ,‬כתובים‬
‫אחרת‪ .‬במידה רבה של צדק פותח גושן־גוטשטיין את המבוא למהדורת הפקסימיליה‬

‫של הכתר בדברי שבח לבן אשר שהגיע לדרגה של ׳רישום מושלם בנאמנותו׳‪.‬‬
‫עד כאן ייחודו של הכתר בענייני שירות ופרשיות‪ .‬ספרו של הרב מרדכי ברויאר ׳כתר‬
‫ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא׳ ]‪ [19‬מוכיח ומדגיש את עדיפותו של הכתר על‬

‫כל כתב־יד אחר גם באשר לכתיב ולדיוקץ של הערות המסורה‪.‬‬
‫הרב ברויאר משווה את הכתר לחמישה כתבי־יד עתיקים‪ :‬כתב־יד לנינגרד )כל‬
‫המקרא(‪ ,‬כתב־יד קאהיר )כל הנביאים(‪ ,‬כתב־יד המוזיאון הבריטי ‪) Or. 4445‬חומש(‪,‬‬
‫כתב־יד ששון ‪) 507‬חומש( וכתב־יד ששון ‪) 1053‬כל המקרא‪ ,‬אך חסר בחלקו(‪ .‬בלשון־‬
‫מספרים משכנעת הוא מוסר לנו שיש בתורה למעלה ממאתיים מקומות שכתבי־היד‬
‫הללו חלוקים בהם בשאלות כתיב‪ ,‬בעיקר כתיב מלא וחסר‪ .‬ובנביאים יש כתשע־מאות‬
‫מקומות שנוסח הכתיב אינו אחיד בהם‪ .‬האמנם לא היו הסופרים בקיאים בחסירות‬
‫וביתירות? והרי רשומות לפניהם הערות המסורה המדריכות אותם בשאלות הכתיב בכל‬
‫פסוק ופסוק‪ .‬אמת‪ ,‬רבים המקומות במקרא שבהם מלים מסוימות אינן נכתבות על־פי‬
‫הכללים המקובלים‪ ,‬אך משום כך ולשם כך הרי טרחו חכמי המסורה ו׳באלפי כללים‬

‫קבעו את הכתיב של כל אותן התיבות‪ ,‬המצויות במקרא בכתיבים שונים׳‪.‬‬

‫‪16‬‬