Page 9 - etmol 90

‫‪ nvan‬״דיש בהאהיר באה‬

‫ליזה וארון ליפו‪ ,‬כבשה את‬
‫ליב□ של תושבי הארץ‪ ,‬יצאה‬

‫לשל□ הגדול וחזרה בסוף‬
‫ח״ה לארץ‬

‫מאת יוחנן ארנון‬

‫ונראה לעתים קרובות בחברתה‪ .‬הסופר‬ ‫שפכה את ליבה ושיתפה אותה בחלומו­‬ ‫לאה־ליזה וארון שהתחילה לשחק על‬
‫״תלוש״ )איסר מוסלביץ׳( מתאר‬ ‫תיה‪ .‬אנה‪ ,‬בחורה אינטליגנטית ובעלת‬ ‫הבמה בארץ־ישראל בראשית המאה‪,‬‬
‫ביידיש מפגש עם ברנר על גג ביתה של‬ ‫נפש‪ ,‬הכירה בליזה נערה מחוננת בכש­‬ ‫היתה באותם ימים ״כוכב״ תיאטרון‬
‫ליזה וארון בנוה‪-‬צדק וכן סדר פסח‬ ‫רונות משחק והציגה אותה לפני הצעי­‬ ‫כבימינו‪ .‬היא היתה ״גיבורה״ של‬
‫רים מעולי רוסיה שפתחו בקהיר במה‬ ‫הישוב החדש הקטן של אותם ימים ושל‬
‫שנערך בשנת ‪ 1909‬בחדרו של ברנר‬ ‫קטנה‪ ,‬עליה הציגו מחזות ביידיש‪ .‬ליזה‬ ‫האינטליגנציה הארצישראלית; מבקרים‬
‫עם האחיות חנה ולאה צ׳יזיק וליזה‬ ‫למדה מחברתה את שפת היידיש עד‬
‫שידעה לדבר בשפה זו באופן שוטף‬ ‫וסופרים‪ ,‬ביניהם יוסף חיים ברנר‪ ,‬כתבו‬
‫וארון‪.‬‬ ‫והתקבלה לאגודה הדרמטית‪ .‬מיד בלטה‬ ‫עליה בהערצה‪.‬‬
‫מנחם גנסין‪ ,‬מחלוצי התיאטרון העב­‬
‫רי בארץ וממייסדי תיאטרון ״הבימה״‪,‬‬ ‫בכשרון המשחק‪.‬‬ ‫לאה וארון )משהתפרסמה כשחקנית‬
‫כותב על ליזה בספרו ״דרכי עם‬ ‫האגודה הציגה בקהיר ובאלכסנדריה‬ ‫קראה עצמה ליזה( נולדה בירושלים‬
‫התיאטרון העברי״‪ :‬״ליזה וארון‪ ,‬אותה‬ ‫מחזות מאת יעקב גורדין וליזה זכתה‬ ‫למשפחה של אופה עני‪ .‬הוריה עלו‬
‫שחקנית פרימיטיבית‪ ,‬שלא ראתה‬ ‫בתפקידי נשים ראשיים‪ .‬היא הצליחה‬
‫תיאטרון ממש מימיה‪ ,‬שלא ידעה‬ ‫ביותר והקהל היהודי קיבל אותה‬ ‫לארץ־ישראל מבולגריה על מנת להציל‬
‫ספרות בכל לשון שהיא‪ ,‬הפליאה אותנו‬ ‫את בנם משרות בצבא בולגריה‪ .‬גם‬
‫בהתלהבות‪.‬‬ ‫בירושלים עיר ה״חלוקה״ עבד אביה‬
‫במישחקה העדין והרך במחזהו של‬ ‫קשה וחי חיי דלות‪ .‬כאשר סיים אחיה‬
‫פשיבישבסקי ״בגלל האושר״‪ .‬היא‬ ‫חזרה לארץ־ישראל‬ ‫את לימודיו בבית״הספר החקלאי מקוה־‬
‫חוננה מידי הטבע בכל הסגולות‬ ‫ישראל נשלח על־ידי חברת יק״א‬
‫שנתברכו בהן שחקניות גדולות‪ .‬פשטו­‬ ‫פועלים מארץ״ישראל ששהו במצרים‬ ‫לעבוד בחקלאות בקפריסין‪ .‬כיוון‬
‫תה ותמימותה עמדו לה בהרבה‪ .‬כנסי­‬ ‫ראו אותה על הבמה‪ .‬שנים מהם‪ ,‬כהנו‪-‬‬ ‫שאביהם התקשה לפרנס את בני ביתו‪,‬‬
‫כה התהלכה על הבמה לעיני רואיה‪.‬‬ ‫ביץ ובירנבוים‪ ,‬שהתרשמו מאד ממשח­‬
‫ערה וגמישה‪ ,‬ועם זה מודדת ושוקלת‬ ‫קה‪ ,‬הפצירו בה לעזוב את מצרים ולבוא‬ ‫הצטרפו אל האח גם אמו וגם אחותו‪.‬‬
‫תנועותיה במומנטים הדרמטיים‪ ,‬ריתקה‬ ‫לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬שם תוכל ללמוד את‬ ‫האח ראה ברכה בעמלו והאחות‬
‫את הקהל בכל ניד וניע של גופה‪ .‬וכמה‬ ‫השפה העברית ולהציג בתיאטרון העב­‬ ‫הקטנה עזרה לו כמיטב יכולתה בעבו­‬
‫רוך ועדנה היו בפניה! זו היתה השחק­‬ ‫רי שקם אז ביפו‪ .‬ליזה ילידת ירושלים‪,‬‬ ‫דות המשק והייתה רועה את צאנו ואת‬
‫נית הראשונה על קרשי הבמה האר­‬ ‫שהתגעגעה לעתים למחוז ילדותה‪,‬‬ ‫בקרו‪ .‬יושבת היתה בתוך עדרה‪,‬‬
‫צישראלית‪ ,‬שהראתה מישחק אמיתי‪,‬‬ ‫קיבלה את הצעת הצעירים ברצון‪,‬‬ ‫מתבוננת בנוף הטבע ושרה שירים‬
‫משחק אמנותי‪ ,‬שהיה בו מן היצירה‬ ‫בספרדית וביוונית‪ .‬בתום שש שנים של‬
‫התיאטרונית‪ .‬וכמה מאושרים היו‬ ‫עזבה את מצרים ובאה ליפו‪.‬‬ ‫עבודה קשה בתור איכר בקפריסין עזב‬
‫השחקנים שעמדו אתה על הבמה אותה‬ ‫הסופרים יוסף חיים ברנר‪ ,‬שמואל‬
‫יוסף עגנון‪ ,‬יוסף אהרונוביץ וד״ר יוסף‬ ‫האח את משקו ונסע למצרים‪.‬‬
‫שעה!״‬ ‫לוריא ראו בה כשרון אמנותי גדול‪,‬‬ ‫לאה הצטרפה אל אחיה והגיעה אתו‬
‫יוסף אהרונוביץ‪ ,‬ממנהיגי הפועלים‬ ‫ודאגו ללימודי העברית שלה‪ .‬לא עבר‬ ‫לקהיר‪ .‬כאשר מלאו לה שבע‪-‬עשרה‬
‫ועורך ״הפועל הצעיר״‪ ,‬מתפעל אף הוא‬ ‫זמן רב וליזה וארון החלה לשחק על‬ ‫שנים‪ ,‬ביקש האח להשיאה ליהודי‬
‫מהשחקנית החדשה ובסוף ‪ 1910‬הוא‬ ‫הבמה העברית ביפו‪ .‬היא השתתפה‬ ‫ספרדי עשיר‪ ,‬אך האחות לא הסכימה‬
‫כותב אל ידידו‪ ,‬המשורר דוד שמעונו‪-‬‬ ‫במחזה ״בגלל האושר״ לפשיבישבסקי‬ ‫לשידוך וברחה מן הבית‪ .‬היא הגיעה אל‬
‫בתרגום א‪.‬א‪ .‬קבק‪ ,‬ב״יחוס״ לשלום‪-‬‬ ‫אחת מחברותיה‪ ,‬נערה יהודיה מעולי‬
‫ביץ ששהה אז בברלין‪ ,‬ומספר בין שאר‬ ‫עליכם‪ ,‬וב״יעקב הנפח״ לפינסקי בתר­‬
‫חדשות הארץ‪ :‬״הבמה העברית שלנו‬ ‫גומו של ברנר‪ .‬ברנר התידד עמה‬ ‫רוסיה שחיתה בקהיר‪ .‬אחרי הפוגרומים‬
‫החלה להתפתח‪ .‬יש לנו צעירה אחת‪,‬‬ ‫ברוסיה נאספה בקהיר קבוצה קטנה של‬
‫וארון שמה‪ ,‬שבודאי שמעת אודותיה‪:‬‬ ‫מהגרים יהודים רוסים‪ ,‬וליזה השאפת­‬
‫היא מפארת את הבמה‪ ,‬בעלת כשרון‬ ‫נית באה בקשרים עם הצעירים והצעי­‬

‫מצויין״‪.‬‬ ‫רות שביניהם‪.‬‬
‫לפני חברתה הטובה אנה בבנקה היא‬