Page 13 - etmol 74
P. 13
יחסיהם של הפראנקוס עם הקהילות היהודיות שבתוכן /
באו לחיות ושלהן הם חבו חלק מהצלחותיהם היו מסובכים.
לעתים התעוררה תחרות כלכלית מרה בין ה״עולים החד סוחר יהודי במאה ה־9ו
שים״ והוותיקים ,בייחוד בסלוניקי שבה היתה לקהילה
השפעה גדולה על השלטונות .אולם היתה נקודת התנגשות חלק גדול מדברי הדואר שנשלחו מחלב לבצרה באמצעות
נוספת בין החדשים וקהילת הוותיקים .הפראנקוס סירבו שליח הקונסוליה הבריטית בשנים 1791-1783היו בשפה
לשלם מיסים סדירים לקהילה המקומית ,אם־כי הסכימו לתת העברית .מצב זה נוצל גם באימפריה העותמאנית לעשיית
צדקה או לתרום סכומים חד-פעמיים לצרכי הקהילה ,והדגי עסקים ענפים עם בגדד ועם כלכותה שבהודו וזאת בעזרת
שו את חד-פעמיותם .הימנעות זו משיתוף בתשלום המיסים נציג חברת הודו המזרחית אז בבצרה ,סמואל מיינסטי,
לא באה רק כדי לחסוך כסף ,אלא גם מפני שהפראנקוס
חששו כי אם ישתתפו באופן סדיר בעניני הקהילה וישלמו שהיה ידידו האישי של הסוחר רפאל פיצ׳וטו.
לה מסים ,ינסו השלטונות העותמאניים לבטל את מעמדם עושרם והשפעתם של הפראנקום הגיע גם לכלל ביטוי
המיוחד כבני חסות של מדינות אירופה ,ולראות אותם חברתי ופוליטי .ב־ 1784קיבלה אוסטריה קפיטולציות
מפליגות בהיקפן והחליטה לפתוח נציגות בחלב .כנציג
כיהודים המקומיים ,המשוללים הרבה זכויות. האוסטרי)״פרוקונסול״( נבחר רפאל פיצ׳וטו .רוב היהודים
במישור החברתי התבטאה התבדלותם של הפראנקוס מן שנהנו עד אז מחסות בריטית ,עברו לחסות האוסטרית.
היהודים המקומיים בנטיה להתחתן בינם לבין עצמם או הבריטים הזועפים עשו רבות כדי לנסות ולהחזיר את
בפראנקוס ממקומות אחרים .היה גם שוני רב במנהגים
היהודים אל חסותם.
שונים ובדרכי חיים.
אמנם הפראנקוס באו מספרד כמו היהודים המקומיים.
אולם בינם לבין המקומיים הפרידו למעלה ממאתיים שנה
של חיים .התושבים היהודים הוותיקים היו פליטי ספרד
שהשתקעו באימפריה העותמאנית .בין אבותיהם היו רבים
שוויתרו על רכוש ומעמד ועברו תלאות רבות כדי לחיות
במקום שם יוכלו להיות יהודים בגלוי .יהדותה של חברה זו
התגבשה מכבר על-פי דיני השולחן ערוך .הפראנקום
הראשונים היו ברובם בניהם של דור ראשון לחוזרים
ליהדות .מאחוריהם היה עבר של דורות יהודים שחיו בזהות
כפולה -נוצרית-יהודית בספרד .דרך חיים זו הביאה את
דור המהגרים של המאה ה 17-אל עולם היהדות כשהם
ספוגים מידה מסוימת של הלך מחשבה חילוני וספקות
רבים .אחרי חזרתם ליהדות הוסיפו להחזיק במנהגים שלא
היו נהוגים בקהילות היהודיות בתורכיה .הם היו קרובים
יותר אל הגולה הפורטוגזית בת המאה ה 17-אשר הקימה
את קהילות ליוורנו ,אמשטרדם ולונדון ,מאשר לקהילות
היהודיות בתורכיה בתוכן באו לחיות .הפראנקוס הביאו
עמם לקהילות היהודיות משב רוח חדש ,שלא התקבל
בברכה על-ידי יהודי המקום ,אבל ככל שחלף הזמן ,וככל
שגברה השפעת מדינות אירופה בממלכה העותמאנית ,הם
הפכו לכוח מניע בקהילות היהודיות שם השתקעו.
המקומיים מחפשים חסות
היהודים הוותיקים היו מסוגרים בתוך עצמם .היהודים
החדשים תבעו זכויות פוליטיות והכרה חברתית מחוץ
לקהילה היהודית .עבר זמן מה עד שיהודי המקום הוותיקים
גילו את יתרונות החסות הזרה ,וגם הם התחילו לחפש אחרי
חסות זו .בתחילה קיבלו את החסות פקידים ומתורגמנים
יהודים שעבדו בקונסוליות האירופיות ואחר-כך ביקשו גם
יהודים עשירים ,בני המקום מדורות ,את החסות הזרה.
חסות זו לא רק שהבטיחה זכויות משופרות ,אלא גם
איפשרה לעשירים אלו להשתמט מהתחייבויותיהם כלפי
הקהילות בהם חיו .תהליך זה יצר שכבה של עשירים
מופלגים ,מקומיים ופראנקוס ,בעלי זכויות יתר ,שניסו
להתנער מחובותיהם לכלל ,התחתנו ביניהם ,לא התדיינו
לפני בית-הדין הרבני והחלישו את מוסדות הקהילה.
הופעתם של הפראנקוס וחדירת מעצמות אירופה לתחומי
הממלכה העותמאנית פרצו פרצות בחברה היהודית ,וזו לא
הצליחה לתקנן במשך תקופה ארוכה .כאשר התברר
שהמוסדות המסורתיים של החברה היהודית המקומית רוקנו
בעקבות תהליך זה מתוכן ומיכולת פעולה ,נחלצה ,בראשית
המאה ה ,19-השכבה שהיתה קשורה עם מדינות אירופה,
ושעד כה התנערה במידה רבה מחובותיה לקהילה היהודית,
ונטלה על עצמה אחריות והנהגה.
13
