Page 7 - etmol 24
P. 7

‫ז‪.‬‬                                                              ‫העיר‪ .‬ארוכה רשימת המוסדות והגופים שהקים — יריד‬
                                                                         ‫המזרח‪ ,‬נמל תל־אביב‪ ,‬עתון ״הבוקר״‪ ,‬בטאון הציבור האזרחי‪,‬‬
‫י‪ .‬רוקח‬      ‫ד‪ .‬בלוך־בלומנפלד‬  ‫מ‪ .‬דיזנגוף‬                                ‫ואחרים‪ .‬לאחר מות רעייתו צינה‪ ,‬שהיתה אהובה מאוד על‬
                                                                         ‫תושבי העיר‪ ,‬הקדיש את ביתו בשדרות רוטשילד למוזיאון‪.‬‬
‫ישראל לא נמשך לפרדסנות וביכר להשתלם בהנדסת מכונות‬                        ‫הוא שידל אמנים ונדבנים מהארץ ומחוץ לארץ לתרום למו­‬
‫בשווייץ ובאנגליה‪ .‬בשובו ליפו פתח‪ ,‬עם אחיו הבכור יוסף‪,‬‬
‫סוכנות ליבוא מכונות מאנגליה‪ ,‬אבל הוא לא ראה עצמו‬                                                  ‫זיאון שבו הוכרזה ב־‪ 1948‬מדינת ישראל‪.‬‬
                                                                         ‫ממרחקים באו תיירים כדי לבקר בתל־אביב‪ ,‬העיר העברית‬
                  ‫כסוחר‪ ,‬אלא כממשיך דרכו הציבורית של אביו‪.‬‬               ‫הראשונה בעולם — ולראות את ראש העיר המפורסם שלה‪,‬‬
‫כאשר נבחר למועצה והיה צעיר החברים בה‪ ,‬נטש את‬                             ‫רוכב על סוס‪ .‬העיר הנציחה אותו בחייו בנטיעת ״גן מאיר״‬
‫עסקיו הפרטיים והקדיש את חייו לעיר ולישוב היהודי בארץ‪,‬‬                    ‫ורחובה הגדול ביותר אז‪ ,‬נקרא ״רחוב דיזנגוף״‪ .‬ביום ז׳‬
‫דרך חיים שהביאה אותו למלא תפקידים חשובים במאבק‬                           ‫תשרי תרצ״ו )‪ ( 1937‬הלך לעולמו‪ .‬את כל רכושו ציווה‬
‫היהודי ובהנהגת התנועה האזרחית‪ ,‬יריבתה העקשנית של‬                         ‫למוזיאון תל־אביב‪ .‬כשמת‪ ,‬חיו בעיר כמאה־וחמישים אלף‬
‫תנועת העבודה‪ .‬תל־אביב היתה באותן שנים ״מבצר״ ה­‬                          ‫נפש‪ ,‬היא היתה הגדולה בארץ‪ ,‬המרכז הכלכלי והתרבותי‬

                                           ‫מפלגות האזרחיות בארץ‪.‬‬                                               ‫שלה‪ ,‬ושמעה יצא בכל העולם‪.‬‬
‫עוד בימיו של דיזנגוף היה ישראל רוקח ״האיש שמאחורי‬
‫הקלעים״‪ .‬אחרי שבלוך נטש את ראשות העיר‪ ,‬ראה רוקח‬                                           ‫מרחיב הגבולות‬
‫את המטרה העיקרית בשיקום מצבה הכלכלי של תל־אביב‪.‬‬
‫ארוכה היא רשימת המפעלים שייצר‪ ,‬ציבוריים וכלכליים‪.‬‬                        ‫דוד בלוך־בלומנפלד היה איש העליה־השניה‪ ,‬ראיש העיר‬
‫הוא שימש גם כנציג ״החוגים האזרחיים״ במפקדת ההגנה‬                         ‫הראשון מטעם מפלגות הפועלים והוא מילא תפקיד זה‬
‫ונציגם בפעולה המדינית‪ ,‬הישובית והציונית‪ .‬יושרו האישי‬                     ‫שנתיים בלבד — ‪ .1927—1925‬חרף המשבר הכלכלי הקשה‬
‫והקפדתו החמורה על נקיון כפיים העלו את כבודו גם בעיני‬                     ‫שפקד אז את הישוב ואת תל־אביב‪ ,‬זכתה אז תל־אביב ל­‬
                                                                         ‫הרחבה גדולה‪ ,‬שקבעה את גורלה עד לקום המדינה‪ .‬בכוח‬
                                                    ‫יריביו המושבעים‪.‬‬     ‫המעוף המשקי־שיתופי של ״דיזנגוף הפועלי״‪ ,‬כפי שכינוהו‬
‫בשנת ‪ ,1937‬עם מות דיזנגוף‪ ,‬נתמנה לראש העיר ובתפקיד‬                       ‫לעתים‪ ,‬נרכש איזור צפון תל־אביב‪ ,‬עד הירקון‪ ,‬שהיה אז‬
‫זה נשא עד ראשית שנות החמישים‪ ,‬שאז נתמנה כשר הפנים‬                        ‫חולות‪ .‬שם השתכנו שוכני אוהלים וצריפים שנאחזו ארעית‬
‫בממשלת ישראל‪ .‬הוא לחם לחינוך ממלכתי‪ ,‬ליוזמה חופשית‬                       ‫במרכז העיר‪ .‬בשנות השלושים קמו באותם אזורים שכונות‬
‫והיה נאמן גם על ה״הגנה״‪ ,‬גם על אירגוני אצ״ל ולח״י‪,‬‬                       ‫פועלים ועובדים רבות שכיום נשכח שמן והם נטמעו בעיר‪.‬‬
‫שפעלו בנפרד‪ .‬אף בקרב השלטון הבריטי נהנה מאימון‬                           ‫דוד בלוד־בלומנפלד נולד בשנת ‪ 1884‬בעיירה מוטלה‬
‫והערכה‪ ,‬שכן הבריטים ראו בו ראש עיר למופת‪ ,‬ההולם‬                          ‫ברוסיה‪ .‬משפחתו עברה לוארשה ושם יסד‪ ,‬כשהוא בן ‪16‬‬
‫את התפיסה האנגלית של מושג זה‪ .‬הערכה זו לא מנעה מהם‬                       ‫בלבד‪ ,‬מוסד בשם ״עזרת יתומים״‪ ,‬שטיפל בילדי יהודים‪.‬‬
‫לעצרו במחנה מעצר בלטרון‪ ,‬בסוף ימי שלטונם‪ ,‬יחד עם‬                         ‫למד בשווייץ‪ ,‬חזר לרוסיה הצטרף ל״פועלי ציון״ ונאסר‪.‬‬
                                                                         ‫ושוב יצא ללמוד בשווייץ ובוינה‪ ,‬הפעם משפטים‪ .‬בשנת‬
                                                  ‫ראשי עיריה אחרים‪.‬‬      ‫‪ 1912‬עלה לארץ ופתח ״לשכת עבודה לפועלי העיר יפו״‪,‬‬
‫ישראל רוקח היה הנווט שהשיט את העיר בסערות שפקדו‬
‫את הארץ — במרד הערבי של השנים ‪ ,1939—1936‬בימי‬                                              ‫והיה מנהל ״קופת פועלי ארץ ישראל )קפא״י(‪.‬‬
‫המלחמה העולמית ובימי המרד והמאבק על העצמאות‪ .‬הוא‬                         ‫כחבר ועד תל־אביב היה מעוזרי דיזנגוף‪ ,‬עד שהוגלה‪,‬‬
‫הפך את מועצת העיר למעין ״פרלמנט״ ישובי ואת העיר‬                          ‫בימי המלחמה‪ ,‬לדמשק‪ .‬עם תום המלחמה שב לארץ‪ ,‬המשיך‬
‫לדוגמה לשלטון היהודי העצמאי‪ ,‬לכשיבוא‪ .‬הוא זכה לאחד‬                       ‫בפעילותו בעיריה ובשנת ‪ 1923‬נתמנה לסגן ראש העיר‪,‬‬
‫את תל־אביב ויפו לעיר אחת לאחר מלחמת השיחרור ועמד‬                         ‫ואחר־כך כיורשו של דיזנגוף לשנתיים‪ ,‬בימים קשים לארץ‬
‫בראשה בימים הראשונים של המדינה‪ ,‬בלבטי המיזוג וקליטת‬                      ‫ולתל־אביב‪ .‬בלוך ייצג את מפלגות הפועלים‪ ,‬אולם הוא‬
‫הרבבות‪ .‬לאחר שנבחר כשר פנים נטש את ראשות העיר‬                            ‫שנתן למפלגה הרוויזיוניסטית ולתנועת ״בית״ר״ חאן ופרדס‬
‫בצער רב ובמקומו בא חיים לבנון‪ .‬תל־אביב היתה אהבת‬                         ‫בקצה העיר‪ ,‬בדרך לכפר סומיל‪ ,‬שעליו נבנתה אחר־כך‬
‫חייו של רוקח ואף היא השיבה אהבה לחיקו‪ ,‬וראשי העיר‬
‫״הפועליים״ שבאו אחר־כך — מרדכי נמיר ויהושע רבינו־‬                                          ‫״מצודת זאב״‪ ,‬מרכז מפלגת ״חירות״ של היום‪.‬‬
‫ביץ — העריכו את פעלו‪ .‬רוקח נפטר בחודש יולי ‪1959‬‬                          ‫כאמור‪ ,‬הוא ועוזריו פעלו רבות לרכישת שטחים גדולים‬
‫בדירה שכורה שבה עשה הוא ומשפחתו את שנותיו בתל־‬                           ‫למען תל־אביב‪ ,‬עליהם עומד עכשיו חלק מאיזור בן־יהודה‬
                                                                         ‫ודיזנגוף‪ ,‬אולם בתוקף התנאים הכלכליים ואולי גם כתוצאה‬
                                                                  ‫אביב‪.‬‬  ‫מההתרחבות ״ללא חשבון״‪ ,‬כפי שטענו אז‪ ,‬לא החזיקה‬
‫מאיר דיזנגוף וישראל רוקח — אב־ העיר והיורש‪ ,‬המורה‬                        ‫העיריה מעמד ולהצלתה ממפלה כספית נקרא דיזנגוף לחזור‬
‫והתלמיד‪ ,‬שעמדו בראש תל־אביב כארבעים שנה — הם‬                             ‫ולעמוד בראשה‪ .‬בלוד עבר לפעילות כלכלית־ בנקאית עד‬
‫שעשו אותה לעיר מיוהדת במינה‪ ,‬לאחד מהישגי התחיה‬
                                                                                  ‫פטירתו בנובמבר ‪ .1947‬קברו סמוך לקבר דיזנגוף‪.‬‬
                                             ‫היהודים הגדולים ביותר‪.‬‬
                                                                                            ‫איש המעשה‬

                                                                         ‫כאשר ישראל רוקח בן העשרים־ וחמש נבחר בשנת ‪1922‬‬
                                                                         ‫כחבר מועצת העיר מטעם שכונות נוה־צדק‪ ,‬אוהל־משה‬
                                                                         ‫ומחנה יוסף — היו בעיר ‪ 12,192‬נפש ותקציבה היה כ־‪53‬‬
                                                                         ‫אלף לירות‪ .‬כעבור ‪ 14‬שנה נבחר כראש־העיר‪ .‬בעוד ש­‬
                                                                         ‫קודמיו הניחו את יסודותיה‪ ,‬רוקח הוא שעיצב אותה לכרך‬
                                                                         ‫גדול‪ .‬בניגוד לקודמיו‪ ,‬היה בן הארץ‪ ,‬יליד שכונת נוה־צדק‬
                                                                         ‫ובנו של מייסדה — שמעון רוקח‪ .‬הוא היה נצר למשפחת‬
                                                                         ‫ישראל בק‪ ,‬שהקים לפני מאה־וארבעים שנה‪ ,‬בצפת‪ ,‬את‬
                                                                         ‫הדפוס הראשון בארץ בזמן החדש‪ .‬שמעון רוקח יסד גם‬
                                                                         ‫את אגודת הפרדסנים הראשונה בארץ — ״פרדס״‪ .‬בנו‬
   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12