Page 10 - etmol 52

P. 10

‫הרבים יחדיו עצה רעה ועשו ביניהם‬ ‫לום שישב אז בהאמעל‪ ,‬עקר דירתו‬ ‫קיווינו שאתה האל הרחמן תרחם על‬
‫חברות לרע״‪.‬‬ ‫משם ועזב ביתו ואת כל קניינו ועבר‬ ‫עמך ישראל העלוב ותגאל אותנו‪ ,‬כך‬
‫לגור בהילדסהיים‪ .‬משם שלח אלינו‬ ‫קיווינו‪ ,‬והנה היינו דומים לאשה היו‬
‫בידי אזרח מנורבגיה היו אבנים טובות‬ ‫שתי חביות גדולות עם כל מיני בד‪ ,‬וכל‬ ‫שבת על המשבר כל היום וסובלת יסו־‬
‫שקנה אותן בזול‪ ,‬וחבר הגנבים האלה‬ ‫מיני אוכל‪ ,‬כמו קטניות ובשר מיובש‬ ‫רים ומכאובים נוראים וחושבת כל הלי‬
‫באו לנורבגיה וחקרו ודרשו לאזרח‬ ‫ופירות מיובשים וכדומה‪ .‬כי האיש‬ ‫לה כי אחרי כל היסורים והמכאובים‬
‫שבידו אבני השוהם‪ .‬וסרו לביתו‬ ‫הטוב הזה חשב‪ ,‬כי תיכף ניסע מהמבו‬ ‫תשמח בילדה‪ ,‬אבל כשהאיר היום היא‬
‫והתוודעו אליו עד שנודע להם איפה‬ ‫רג לארץ הקדושה‪ .‬החביות הללו עמדו‬ ‫ילדה רוח‪ .‬וכך‪ ,‬אבינו מלכנו‪ ,‬קרה‬
‫טמון אוצרו וגנבו ממנו את הכל‪ .‬ולמ‬ ‫בביתנו בודאי יותר משנה‪ .‬לסוף פחדנו‬ ‫אותנו‪ ,‬כל עבדיך ובניך בכל אפסי ארץ‬
‫חרת בהשכמה יצאו מהבית ושכרו להם‬ ‫שמא יתקלקל הבשר ושאר המאכלים‪,‬‬ ‫עשו תשובה‪ ,‬תפילה וצדקה‪ ,‬וכל כנסת‬
‫סירה וביקשו להימלט‪ :‬״אבל האלוהים‬ ‫ואז כתב לנו‪ ,‬כי נפתח את החביות‬ ‫ישראל ישבה שתים ושלוש שנים על‬
‫לא רצה באלה״ ‪ -‬מציינת גליקל ומס‬ ‫ונוציא את כל האוכל שבהן‪ ,‬כדי שלא‬
‫פרת‪ ,‬כי אותו נורבגי רדף אחרי סירתם‬ ‫יתקלקל על ידו הבד‪ ,‬ובכן עמדו כך ג׳‬ ‫המשבר‪ ,‬אבל מזה הכל נולד רוח״‪.‬‬
‫של הגנבים ותפסם והביאם לעיר ושם‬ ‫שנים והוא הוסיף וחשב‪ ,‬כי ישתמש‬ ‫היא מתארת את השמחה כאשר הגיעו‬
‫חקרו אותם בעינויים עד שהודו‪ ,‬כי הם‬
‫שגנבו את אבני השוהם ומשראו כי‬ ‫בזה במסעו״‪.‬‬ ‫ידיעות משבתי צבי‪:‬‬
‫רודפים אחריהם זרקו אותן לים‪ .‬השנים‬ ‫האכזבה היתה רבה‪ ,‬אולם גליקל‬ ‫״מה רבה היתה השמחה כשנתקבלו‬
‫נדונו לתליה‪ .‬אחד הגנבים קיבל עליו‬ ‫מסכמת‪ :‬״בכל זאת עמך ישראל לא חדל‬
‫את הדת הנוצרית ויצא חופשי‪ .‬השני לא‬ ‫להאמין כי סוף סוף תרחם עליו ותחוש‬ ‫הכתבים )על דבר שבתי צבי(‪ .‬יותר‬
‫רצה להמיר את דתו ונתלה‪ .‬גליקל‬ ‫לגאלנו ואפילו אם יתמהמה‪ ,‬אחכה בכל‬ ‫מכולם קיבלו הספרדים מכתבים )בעיר‬
‫מסיימת‪ :‬״אנכי הכרתי אותו ואת הוריו‬ ‫המבורג היו קהילות אשכנזית וספר‬
‫בתור אנשים ישרים‪ ,‬וכנראה חברו‬ ‫יום שיבוא״‪.‬‬ ‫דית(‪ .‬בכל פעם היו הולכים עם המכת‬
‫פיתהו לדבר הרע הזה ובודאי נשמתו‬ ‫ולעתים‪ ,‬תוך קריאת הזכרונות מלאי‬ ‫בים לבתי הכנסת שלהם והיו קוראים‬
‫של המומת מצאה מנוחה בגן‪-‬עדן‪ ,‬כי‬ ‫החיות והלשון העסיסית נדמה‪ ,‬כי היא‬ ‫אותם שם‪ .‬גם האשכנזים‪ ,‬בחורים וז‬
‫קנה את עולם הבא ממש בשעה אחת״‪.‬‬ ‫הקדימה בסגנונה את דברי טוביה החל‬ ‫קנים‪ ,‬היו הולכים אל בתי הכנסת‬
‫היא מציינת גם‪ :‬״מפני כבוד משפחתו‬ ‫הפורטוגיזים )הספרדים(‪ .‬הבחורים‬
‫איני רוצה להזכיר את שמו‪ ,‬אבל‬ ‫בן של שלום עליכם‪...‬‬ ‫הפורטוגיזים היו מתלבשים בבגדי חג‬
‫גליקל מוסרת מידע רב על מסחר‬ ‫וענדו עליהם פסי תכלת משי ‪ -‬זה היה‬
‫בהמבורג יודעים את כל המעשה הזה״‪.‬‬ ‫האבנים הטובות אז‪ ,‬על ירידים ועסקים‬ ‫סמל לבושו של שבתי צבי‪ .‬וכך יצאו‬
‫ורמאויות וגם על גנבים יהודים שעשו‬ ‫כולם בתופים ובמחולות בבתי הכנסת‬
‫וכך זורמים והולכים סיפורים ואירו‬ ‫מעשה נבלה בנורבגיה וזה סיפור המע‬
‫עים ודברי תוכחה ואגדה‪ ,‬שלובים זה‬ ‫בשמחה‪ ,‬וקראו את האיגרות״‪.‬‬
‫בזה‪ .‬שכן גליקל נחונה בכשרון סיפורי‬ ‫שה‪:‬‬
‫רב והיא מצליחה לשתף את הקורא‬ ‫״בזמן ההוא באה ספינה מהודו המזר‬ ‫התקוה היתה גדולה וסבורים היו‪ ,‬כי‬
‫בחוויותיה‪ .‬היא עושה חשבון עולמה‬ ‫חית והיו בה הרבה אבני שוהם‪ .‬ונפלה‬ ‫הנה‪-‬מייד יוצאים הם לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫וחשבון הסביבה היהודית לעצמה ובתוך‬ ‫בידי המלך מדנמרק‪ ,‬שהיה בגליקשטט‪,‬‬ ‫גליקל מתארת תיאור צבעוני את אבי‬
‫ובכיס כל ספן היו כמה וכמה אבני‬ ‫בעלה הסוחר‪ .‬גם הוא ציפה לעלות מייד‬
‫העולם הנוצרי הסובב אותה‪.‬‬ ‫שוהם‪ .‬ומבני ישראל נסעו לגליקשטט‬ ‫לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אולם כסוחר רציני הכין‬
‫ספר הזכרונות של גליקל האמעל הוא‬ ‫וקנו אבני שוהם והרוויחו יפה‪ .‬ולאחדים‬ ‫צידה רבה‪ ,‬ואפילו בדים לקח עמו‪,‬‬
‫גם חלק בספרי‪-‬המוסר שהופיעו בימים‬ ‫מהם נודע‪ ,‬כי בנורבגן יש סכום רב של‬ ‫אפשר אולי יהיה לעשות מסחר בדרך‪...‬‬
‫ההם והזינו הרבה דפים של ספרות יי‬ ‫אבני שוהם‪ .‬ולפיכך עשו בעוונותינו‬ ‫״אחדים מכרו את בתיהם וכל קניינם‬
‫דיש‪ .‬דרך זכרונות גליקל זרמה יידיש‬ ‫בתקוה כל יום לגאולה‪ .‬חמי עליו הש‬
‫יום‪-‬יומית עשירת ניבים וביטויים והם‬ ‫חתונה יהודית בגרמניה במאה ה־‪18‬‬
‫היוו חלק ב״תחינות״ וב״צאינה ור‬
‫אינה״‪ ,‬ספרי היראה והמוסר היהודיים‪.‬‬
‫לאחר ‪ 11‬שנות אלמנות נישאה גלי‪-‬‬
‫קל בשנית לסרף לוי‪ ,‬שולחני שהיה‬
‫מבוגר ממנה בהרבה שנים‪ .‬איש ישר‬
‫היה בעלה ועושה עסקי מסחר רבים‪,‬‬
‫בטחו בו והאמינו לו‪ ,‬אבל בנסיבות‬
‫הזמנים נאלץ לפשוט רגל ולפרוש מה‬
‫מסחר‪ .‬המשפחה איבדה רכושה‪ .‬סרף‬
‫לוי עמד בכל התחייבויותיו וגליקל‬
‫היתה גאה על כך‪ .‬פשיטת הרגל גרמה‬
‫לעלילה אנטישמית‪ .‬באותם ימים הפסי‬
‫קה גליקל את כתיבת הזכרונות וחידשה‬
‫אותם בשנת ‪ .1719‬היא נפטרה בגיל‬

‫שמונים‪ ,‬ב‪.1724-‬‬
‫ספרה של גליקל הגיע לקורא היהודי‬
‫הרבה שנים אחרי כתיבתו‪ .‬החוקר דוד‬
‫קאופמן הביא לדפוס את כתב‪-‬היד‪,‬‬
‫שהתגלגל אצל בני המשפחה‪ ,‬ב‪.1896-‬‬
‫הספר תורגם לגרמנית ולאנגלית והו‬
‫פיע בעברית בשנת ‪ 1929‬בתרגומו של‬

‫א‪.‬ז‪ .‬רבינוביץ‪.‬‬

‫‪10‬‬

5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15