Page 5 - etmol_127
P. 5
מתלמידי הגר״א בירושלים ברכתו־הסכמתו לייסוד קרן לגביית כספים עבור כולל
הפרושים ,הצליח במשימתו? ״ונתקבלתי בסבר פנים יפות
״שלא לשנות מנהגם ולהתפלל כמותם״ .ר׳ חיים מדריך את בכל המדינות״ .זאת ועוד ,ר׳ חיים מוולודין נרתם בעצמו
העולים ארצה לרכוש קרקעות כדי לקיים את המצוות לייסוד הקרן ,והוא נסע עם ר׳ ישראל לווילנה וביסס את
התלויות בארץ .תלמידי הגר״א קיבלו את עצתו ועם בואם הנושא אצל ״רוזני־וילנה״ .נראה ,שיישוב הארץ וחיזוקה
על ידי תמיכה כלכלית הייתה חשובה דיה בעיניו כדי לבטל
לצפת קנו קרקעות. עצמו מלימוד תורה לרבים .הוא נטש את הישיבה לזמן מה
וליווה את ר׳ ישראל משקלוב לווילנה .עד כמה היתה
ר׳ חיים מוולוז׳ין הכריע גם בשאלת המבנה האירגוני של חשובה מצווה זו בעיניו ,אנו למדים מהתערבותו מפעם
כולל הפרושים .כאשר נתפצל הכולל בשנת תקע״ו )(1816 לפעם בענייני ההנהגה בארץ ,כגון ,בסדרי חלוקת הכספים.
לשתי קהילות ,בירושלים ובצפת ,ונתגלעו חילוקי דעות בהיותו איש הלכה מובהק פסק ר׳ חיים מוולודין ,כי
בשאלת חלוקת הכספים בין השתיים — הכריע ר׳ חיים בא^־ישראל מחוייבים לתת צדקה לכל מי שמקיים בגופו
מוולוז׳ין לטובת קהילת צפת ,אשר בראשה עמד ר׳ ישראל את מצוות יישוב ארץ־ישראל ,כולל בעלי מלאכה
משקלוב .נראה ,שהסיכסוכים בין שתי הקהילות היו וסוחרים ,ולא כפי שטעו לחשוב שצדקה בארץ יש לתת
ממושכים ויגעים וללא התערבותה של אישיות בעלת רק ללומדי תורה :במסורת בעל־פה ,שנרשמה על ידי ר׳
סמכות עליונה ,אי אפשר היה להגיע לידי הכרעה ,בעיקר מיכל הכהן בשנת תרל״ה ) ,(1875אנו מוצאים הנמקה
משום שבראש קהילת ירושלים עמד ר׳ מנחם מנדל
משקלוב שהיה מנהיגו הבלתי מעורער של הכולל בארץ. והרחבה של רעיונות ר׳ חיים בדבר יישוב ארץ־ישראל:
ר׳ חיים שם קץ למחלוקת ,כפי שכותב ר׳ ישראל :״והיה לי ״רבים יגידו כי הגאון מהר״ח מוואלאזין זצוק״ל ...נשאל
יגיעות רבות כי היה פה מי ומי שעכבו בדבר ,והגאון מרבים שלומי אמוני ישראל :מדוע ינתן מכסף הנדבות גם
מוהר״ח ז״ל דווילאזין היה בעזרי ,וקמה אלומתי וגם לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה ועבודה בירושלים
נצבה״ .ארכיונו של ר׳ חיים עלה באש בשריפה שפרצה וידיהם שלחו במלאכת יד או מסחר? הלא בזה יאלצו
בוולוז׳ין ,אך די במקורות שהבאנו ובאחרים שלא הזכרנו לגרוע מאלה אשר תורתם אומנותם ומאין יבא עזרם ? ועל
כדי לאשש את כל הפעילויות והתכונות שיוחסו לו .הוא זאת השיב להם תשובה קצרה ונצחת ויאמר :כל עמלנו
היה פעיל למען ארץ־ישראל ,עוד לפני שהקים את הישיבה הוא אך ליישוב ארצנו הקדושה ,ומי הם העוסקים בישובה
בוולוז׳ין בשנת תקס״ג ) ,(1803והתמיד בפעילות רצופה אם לא בעלי מלאכות הסוחרים ,על כן חוב עלינו לעזרם
ואינטנסיבית גם לאחר־מכן עד לפטירתו בשנת תקפ״א. כפי יכלתנו״.
כמה ימים לפני פטירתו חתם ר׳ חיים על איסור חמור
ר׳ חיים ,הבכיר בין תלמידי הגר״א ,היה אפוא היוזם להפנות את כספי א^־ישראל למטרות אחרות .ר׳ עהיבא
והמנהיג של עליית תלמידי הגר״א .הוא ניחן בכושר אייגר ,ברצותו לעורר את הלבבות להרים תרומה למען
מנהיגות והיה בעל השפעה ,היה איש הלכה מובהק ובעל יהודי ארץ־ישראל בשנת תקע״ט ) ,(1819מדגיש כי העומד
כושר שיפוט והבחנה — והכל קיבלו את מרותו כיורשו
בראש המפעל החשוב הזה הוא ר׳ חיים מוולוז׳ין:
של הגר״א. ״ולכן אחי ורעי חזקו ואמצו השתדלו ואל תתרשלו
בדבר מצוה כזאת ,אשר יסוד האמונה וכמה מצות תלוים
בה ,אחזקת אביונים ועמודי עולם לתורה ולתעודה ,וחיבוב
א״י השדודה ...וזאת לדעת שתפרסמו שיהי׳ דעת הנותנים
ע״ד ]על דעת[ כבוד גבאי א״י שבק״ק ווילנא ,והגאון
מופת הדור מ״ו ]מורנו ורבנו[ חיים נ״י אב״ד דק״ק וולאזין
שהם יחלקו המעות כפי דעתם ,כי אנשי צדק המה ,ויעשו
הכל בצדק ובמשפט״.
לנהוג כמנהג הספרדים
בהיותו איש הלכה מובהק ,בכיר תלמידי הגר״א ,בעל
סמכות רוחנית עליונה ובלתי מעורערת ,מהווה דעתו של
ר׳ חיים מוולח׳ין בנושאים שונים פסיקה מחייבת .את
דעתו מבקשים ואת פסיקתו מקבלים .כאשר ניטש הוויכוח
בשאלת תקפותה של ״תקנת העזבונות״ הנהוגה בארץ,
תקנה אשר אפשרה לספרדים לרדת לנכסי נפטרים
אשכנזים אשר לא היו להם בארץ יורשים מן התורה —
פנה ר׳ ישראל משקלוב אל ר׳ חיים מוולודין וביקש את
התערבותו והכרעתו בנושא .מעורבותו של ר׳ חיים
באורחות החיים של בני הכולל לוותה בראייה מפוכחת.
הדרכותיו כיוונו את בני הכולל לחיי שלום עם אחיהם
הספרדים .ר׳ ישראל משקלוב מספר בספרו ״פאת
השולחן״ ,כי כאשר נסע ארצה בידיעה שהספרדים
מהווים את רוב בני הקהילה היהודית ,ציווהו ר׳ חיים