Page 8 - etmol_127

‫זה בלי תמיכתו‪ ,‬העקיפה לפחות‪ ,‬של‬ ‫הברון‬ ‫בורייצמן להפנות לממשל הבריטי‬
‫הברון רוטשילד‪.‬‬ ‫בביקור‬ ‫דרישות ממשיות‪ :‬לא להסתפק בבק­‬
‫שה לעידוד ההתיישבות היהודית‪ ,‬כי‬
‫וייצמן המשיך כל ימי המלחמה‬ ‫בארץ‬ ‫אם ״משהו יותר מזה‪ ,‬המכוון להקמת‬
‫״להחזיק בתמונה״ את הברון אדמונד‬
‫בכל הקשור להשגתה האפשרית של‬ ‫לבין נחום סוקולוב‪ ,‬שהרבה לשהות‬ ‫מדינה יהודית״‪.‬‬
‫הצהרת התמיכה הבריטית‪ .‬הברון גם‬ ‫בפאריס‪ .‬כמו וייצמן‪ ,‬ואולי אף יותר‪,‬‬
‫המשיך לממן‪ ,‬כשנדרש‪ ,‬פעילויות‬ ‫מצא סוקולוב מסילות ללבו של איל‪-‬‬ ‫במאבק על הצהרת בלפור‬
‫ציוניות‪ ,‬הקשורות בהצהרה‪ ,‬כמו‬ ‫ההון הקשיש‪ .‬המשימה‪ ,‬בתחילה‪ ,‬לא‬
‫העמדת ‪ 2,000‬ליש״ט לשם נסיעתו‬ ‫היתה קלה‪ .‬נדמה היה שהיהודים‬ ‫מאמציהם של ד״ר חיים וייצמן‬
‫של וייצמן לארצות‪-‬הברית‪ ,‬כדי לעודד‬ ‫הצרפתים‪ ,‬וגם הצרפתים מכל המחנות‪,‬‬ ‫ומנהיגים ציוניים אחרים להשיג הצה­‬
‫את התמיכה האמריקנית בנושא‪ .‬כש­‬ ‫מתנגדים לציונות ולשאיפותיה באותה‬ ‫רה רשמית מחייבת מצידה של ממש­‬
‫עמדה הצהרת בלפור בפני ניסוח‬ ‫עת‪ .‬האיש היחיד שיכול היה לעמוד‬ ‫לת בריטניה לגבי עתידה היהודי של‬
‫אחרון‪ ,‬ראה וייצמן לנכון לשגרה‬ ‫בפ ‪ — p‬ועמד — היה הברון אדמונד‪.‬‬ ‫ארץ‪-‬ישראל נמשכו כשלוש שנים —‬
‫לשלושה אישים ‪ :‬השופט העליון‬ ‫מסוף ‪ 1914‬עד סוף ‪ . 1917‬בנושא זה‬
‫ברנדייס בארצות‪-‬הברית‪ ,‬ישראל רו‪-‬‬ ‫סוקולוב נעזר על‪-‬ידי הברון גם‬ ‫היה לכמה מהרוטשילדים האנגליים‬
‫זוב מראשי הציונות ברוסיה והברון‬ ‫בריכוך עמדתם האנטי‪-‬ציונית של‬ ‫תפקיד לא מבוטל והצהרת בלפור‪,‬‬
‫אדמונד דה‪-‬רוטשילד בפאריס‪ .‬הברון‬ ‫ראשי הקהילה היהודית בצרפת‪ .‬באפ­‬ ‫כידוע‪ ,‬שוגרה על‪-‬ידי שר החוץ‬
‫ריל ‪ 1917‬כינס רוטשילד בביתו כמה‬ ‫הבריטי לא לווייצמן או להנהלה‬
‫הביע תמיכה מלאה בנוסח‪.‬‬ ‫מהם וסוקולוב קיבל בימה מכובדת‬ ‫הציונית‪ ,‬כי אם ללורד וולטר נתנאל‬
‫להשמעת העמדה הציונית‪ .‬בלונדון‬ ‫רוטשילד‪ ,‬ראש הענף האנגלי של‬
‫וייצמן עצמו‪ ,‬בסכמו את המאבק‬ ‫סיכם ד״ר וייצמן כך את ההתפתחות‬ ‫המשפחה‪ .‬אבל נדמה שלא תהא זו‬
‫שהתנהל עד ה‪ 2-‬בנובמבר ‪ ,1917‬יום‬ ‫הזאת בפאריס‪ :‬״מסתבר שברון אד‪-‬‬ ‫טעות לקבוע‪ ,‬כי הברון אדמונד‪,‬‬
‫הכרזת הצהרת בלפור‪ ,‬הודה ללורד‬ ‫מונד הטיל את כל כובד משקלו‬ ‫מעברה השני של התעלה‪ ,‬לא חסך‬
‫רוטשילד‪ ,‬בו־ביום‪ ,‬וציין כי ״כאשר‬ ‫לטובתנו בדיונים עם הקהילה היהו­‬ ‫כל מאמץ‪ ,‬וכמובן שאף לא ממון‪ ,‬כדי‬
‫תיכתב ההיסטוריה של הזמן הזה‪,‬‬ ‫דית״‪ .‬סוקולוב טרח הרבה כדי לגייס‬ ‫לסייע לווייצמן‪ ,‬לסוקולוב ולמנהיגים‬
‫ייאמר בצדק ששמו של הבית הגדול‬ ‫גם את הצרפתים למימושה של התכ­‬ ‫ציוניים אחרים בקבלתה של ההצהרה‬
‫ביותר ביהדות היה קשור במתן‬ ‫נית הציונית בדבר בית לאומי או‬ ‫הבריטית ובהכשרת הקרקע לכך גם‬
‫המאגנה‪-‬כארטה של זכויות החופש‬ ‫מדינה יהודית בארץ‪-‬ישראל‪ .‬הישגו‬
‫הגדול היה בתחילת יוני ‪ ,1917‬כשה‪-‬‬ ‫בבירה הצרפתית‪.‬‬
‫היהודיות״‪.‬‬ ‫שיג ״הצהרת כוונות״ ממנכ״ל משרד‬ ‫קשרים מיוחדים נוצרו בין הברון‬
‫החוץ‪ ,‬קאמבון‪ ,‬שדיברה על ״תחיית‬
‫רוטשילד אף תמך בהקמת הגדודים‬ ‫האומה היהודית בארץ שממנה הוגלה‬ ‫‪8‬‬
‫העברים ובנו ג׳יימס הצטרף לאחד‬ ‫עם ישראל לפני דורות רבים כל כך״‪.‬‬
‫קשה להניח כי סוקולוב הגיע להישג‬
‫הגדודים ויצא לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬

‫במכתבו של וייצמן ללורד רוטשילד‬
‫מה‪ 2-‬בנובמבר ‪ ,1917‬אפשר לראות‬
‫מעין השלמת מעגל‪ .‬הברון‪ ,‬המעשי‬
‫והזהיר‪ ,‬התנגד בחריפות להרצל‪,‬‬
‫הדיפלומט וההולך בגדולות‪ .‬וייצמן‬
‫שהלך וצמח כמנהיג ציוני בכיר‪ ,‬קיבל‬
‫לא מעט מגישתו של הברון רוטשילד‪,‬‬
‫בהדגישו את המימד המעשי בבנייתה‬
‫של ארץ‪-‬ישראל היהודית‪ .‬בתחילת‬
‫מלחמת‪-‬העולם הראשונה הכיר הברון‬
‫כי הנסיבות השתנו והן מחייבות‬
‫פעולה מדינית דווקא‪ .‬בדיעבד היה‬
‫מוכן גם להודות‪ ,‬שבוויכוח הגדול‬
‫ביניהם‪ ,‬כעשרים שנה לפני כן‪ ,‬היה‬

‫הצדק עם הרצל ולא איתו‪.‬‬

‫בעקבות המאמץ הציוני האינטנסיבי‬
‫במהלך המלחמה ובמיוחד לקראת‬
‫סוף שנת ‪ 1917‬הושגה הצהרת בלפור‪,‬‬
‫מסמך הרצליאני טיפוסי‪ .‬הרוטשילדים‬
‫משני עברי התעלה היו בין המסייעים‬
‫הבולטים להשגתה‪ ,‬כשלברון אדמונד‬
‫מקום מרכזי בנדון‪ :‬הן כ״זקן השבט״‬
‫והן כמי שנחלץ ראשון למען התכנית‬
‫כבר בתחילת המלחמה‪ .‬מה שלא‬
‫הצליח לעשות הרצל‪ ,‬עלה בידי‬
‫וייצמן וסוקולוב‪ :‬הרוטשילדים גויסו‬

‫לעזרתה של התנועה הציונית‪.‬‬