Page 114 - תאטרון 38
P. 114
סוף פעמון ,סוף חלום.
אחד מנפנף כביטול ,אחר כך עוד אחד ,אחר כך עוד אחד ,אחר כך כל המקהלה.
שהייה.
הכיכר ,האור ,המתווה.
אחד ,זקן מאוד ,בעיניים פקוחות לרווחה ,שאליו נפנים בזה אחר זה האחרים ,מתקרבים,
מביטים מרחוק.
לפתע הוא מחייך אל המעגל.
דממה.
וכך יתחיל מיד לדבר ,מתחיל לקחת תנופה ,מתאר בידיים המסמנות-מתארות ,בזרועות
המתרוממות שמימה ,בכתפיים מתקפצות ,בראש מתנודד ,בשפתיים שללא קול עושות
תנועות דיבור ,בנחיריים מתנפחים ,בגבות עיניים מתקמרות ,בין כל אלה אף נדנודי מותניים,
את מהלך נאומו.
אפילו המרוחקים ביותר שמים לב.
צופה זה או אחר נראה כמי שמבין אותו מראש ,מהנהן ,שב ומהנהן ,מבטא מילה איתו ,כבר
הוא מזמזם ,כביכול רק ההתחלה ,עוד פעם ועוד פעם ,בגבהי צליל שונים.
לפתע נאלם ,כמו לפני הדיבור סוף-סוף ,בכל זאת נותר אילם ,הופך ונעשה חסר מבע ,מניח
לעצמו להראות כך.
אחת ניגשת אליו ,עם צרור כתינוק בן יומו ,ומניחה בזרועותיו המושטות של הישיש ,והוא,
במבטו על זה ,במבט למרום ,פורץ בתרועות ובצהלות ,ללא מלים ,מגמגם ומסלסל.
ושוב מהנהן צופה-בו זה או אחר הנהון בכל פעם כמתלווה למשפט; כמה כבר קמו ובעברם
על פניו מהנהנים.
תהלוכה כללית בקשת גדולה סביב לכיכר ,נוצרת כמובן רק כשהישיש מוחא כפיים בלב
הכיכר ,פעם ועוד פעם ,ועל כך הוא ,בעודו פולט עוד כמה מקטעי צהלותיו ומצהלותיו,
העולל בזרועותיו ,נכנס לשורת העוזבים ובתוך כך בינתיים עולה מהצרור יבבה מתמשכת,
חוזרת וגוברת והולכת ,כמו מגוזל ציפור עזוב ,שאליו אז מצטרף הרעש הסובב שוב; קודם לכן
ישישה כמוהו עיסתה את רקותיו כדי להשיקו לדרך.
אחר כך הלך הכול מהר :מיד אחרי זה שלפרידה פסע עוד פעם דרך עשב-הסוואנה של השדה,
הוא כבר נסגר וגולגל; וכבר מתגלגל גם בול-עץ השורשים ,בעברו על פני רגלי וידי האנשים
הדוחפים אותו אל מאחורי התמונה; זה הסתכל מעבר לכתפו מהסס עוד פעם בשוליים ,נדחף
113 גליון 38
