Page 110 - תאטרון 38
P. 110

‫בעודו פורש מפה‪ ,‬באים לפתע כמה כחיילים ומסתערים על הכיכר‪ ,‬נחפזים רגע לאחר מכן‪,‬‬
‫הפעם מועטים יותר‪ ,‬מאותו כיוון שוב עוברים‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬אחד בודד שהפך פליט‪ ,‬נאבק לאוויר‬
‫לנשימה‪ ,‬משליך ראשו אנה ואנה‪ ,‬מופיע באותו מקום עצמו‪ ,‬פורש כהרף עין זרועותיו כאילו‬
‫זה עתה הגיע למקום‪ ,‬מקיפו בשלווה ומצטרף ליושב על פקעת השורשים‪ ,‬ביד המורמת‬
‫כביכול מקבל את מצעד שתי הקבוצות הבאות‪ :‬אחת‪ ,‬המושכת אוהל בדואי על פניו‪ ,‬אחרת‪,‬‬
‫המובילה במריצה אנדרטה שבורה לחלקים רבים; המטייל חלץ בינתיים נעליו ומנער מהן חול‬

                                                  ‫וחצץ‪ ,‬מניח לזה ולזה שייגר מבין אצבעותיו‪.‬‬

‫אחת נכנסה בינתיים כהרה‪ ,‬עם עגלת סופרמרקט מלאה וגדושה‪ ,‬מלווה אותה עתה גבר‪ ,‬והזוג‬
‫הזה בהדרגה עוצר באור ומתחבק על פי כל כללי האמנות ‪ -‬האישה בינתיים מזיזה את העגלה‬

                                                                             ‫אנה ואנה במקום‪.‬‬

‫כשהשניים ממשיכים לנוע‪ ,‬האישה עתה בסל עטוף מטפחת לבנה על הראש‪ ,‬הגבר בדחיפת‬
‫העגלה מאחוריה במרחק מה‪ ,‬שוב מתהלכת גאיונה עם דגם בנין על זרועותיה הפשוטות דרך‬
‫החיזיון‪ :‬במקום הדגם המוקטן של הכיכר הריקה‪ ,‬הפעם דגם גדול יותר מקומת אדם של מבוך‬

                                                         ‫קלאסי‪ ,‬שההולך מנסה ללכת על פיו‪.‬‬

‫בעודו מנסה בתנועות זוויתיות לרקד על פי הדגם‪ ,‬כבר מגיע הבא אחריו‪ ,‬שוב אחד עם מרבד‬
‫או שטיח מגולגל‪ ,‬שהנה בהיפתחו באלכסון על פני הכיכר כולה‪ ,‬מתגלה כדרך עפר‪ ,‬כולל‬
‫עקבות גלגלי מרכבה צהובים כחימר ורצועת עשב באמצע; שני הבאים הראשונים‪ ,‬קודם‬

        ‫שחוזרים להתיישב במקומם‪ ,‬באו לעזרתו תיכף ומיד‪ ,‬דורכים ומהדקים את קצה הדרך‪.‬‬

‫האיש שנשא אותה קרס בשוליים אחרי תום המלאכה‪ ,‬בריחוק משני האחרים‪ ,‬בישיבה מזרחית‪.‬‬

‫כעוברי אורח ראשונים כבר נעים אברהם ויצחק‪ ,‬האב צעד אחרי בנו‪ ,‬שאותו‪ ,‬יד על השכם‪,‬‬
‫הוא דוחף לפניו‪ ,‬היד האחרת אוחזת מאחורי הגב במאכלת; אחריהם זוג בלתי מסוים‪ ,‬שלפתע‬
‫הפכו מלך ומלכתו‪" ,‬מלווה בריבית קצוצה זקן" שלמשך כברת דרך קצרה הפך למבצע צעדי‬
‫קפיצה‪ ,‬גיבור "בצהרי היום" שבעצרו הפך למהלך‪-‬קביים‪ ,‬מקיש‪-‬האצבעות נוקש‪-‬הקצב‬
‫המנצח‪-‬באוויר מטלטל‪-‬בראש הפך תיכף ומיד לכתבן נינוח ושקט‪ ,‬המוכר במחברת שלו‪,‬‬
‫שאותה משך מתחת לבית שחיו ואז הפך לקוסם‪ ,‬בכך שבטמנו את המחברת‪ ,‬קוסם‪-‬שולף לו‬
‫כדור בדולח שלרגע קט מרכז את אור הכיכר כולה; הקסם פג מיד בגללו עצמו‪ ,‬בגלל פקיעת‬

                                                                                   ‫שקיק נייר ‪.‬‬

                                                                                       ‫שהייה‪.‬‬

                                         ‫הכיכר באור‪ ,‬על תושביה‪ ,‬על בול העץ‪ ,‬בשולי הדרך‪.‬‬

 ‫סביב סובב רעש חבטות כשל דגים קופצים וזמזום חזק עולה באוויר כמו מנחיל דבורים קיצי‪.‬‬

‫‪109‬‬  ‫גליון ‪38‬‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115