Page 107 - תאטרון 38

‫שתיקה כפעולה בימתית‬

‫צעירה בשמלת כלה – גלוי לעין שהשמלה עדיין רק למדידה‬

‫שתי הדרכים עוכבו בקצרה על ידי עגלת חשמל שהתעקלה באמצע עם גלגלי גומי‪ ,‬שעליה‬
‫מעבירים שניים בכובעי מצחייה ארון מתים‪ ,‬מאחוריה שוטה הכיכר‪ ,‬ידיו מקופלות על בטנו‪,‬‬
‫מהדס כמתאבל; אחר כך בין שתי הקבוצות‪ ,‬בלי עניינים‪ ,‬מתנהלת החלפה כמו מוכנה מראש‬

‫של בגדים וחפצים ואז חולפת כלקבוצה לעברה‪.‬‬

‫בינתיים נישוב מהיכנשהו צעיף ומיד אחריו צעירה בשמלת כלה‪ ,‬גלוי לעין שהשמלה עדיין‬
‫רק למדידה‪ ,‬מחפשת‪ ,‬מוצאת‪ ,‬נעלמת‪.‬‬

‫במשך כל הביאה וההליכה השוקטת עכשיו‪ ,‬היה אפשר לקלוט מחדש את שעטת הילדים‬
‫המתחרים סביב הכיכר‪ ,‬כולל הקריאות המתאימות‪.‬‬

‫מישהו‪-‬כלשהו הנה חולף על פני מישהו‪-‬איזשהו‪ ,‬נרתע‪ ,‬גם האחר נרתע‪ ,‬הם בוהים זה בפני‬
‫זה‪ ,‬מכירים זה את זה‪ ,‬טעו‪ ,‬מטלטלים ראשים‪ ,‬מתרחקים זה מזה‪ ,‬נרתעים שוב‪ ,‬לוטשים זה‬

‫בזה מבט לאחור‪ ,‬ובהנידם ראשים הולכים בדרכים נפרדות‪.‬‬

‫כאילו במקרה‪ ,‬כל עוד היו השניים בתמונה‪ ,‬חלף מטלטל‪-‬ראש שלישי במסלולו ההולך‬
‫ומואט‪ ,‬כמובן‪ ,‬עם הזמן מתחלף בניד ראשו וממנו שוב לכלל טלטול וממנו מחדש לניד ראש‬
‫וגם שני אלה בהאטה‪ ,‬מפעם לפעם באופן מונומנטלי יותר‪ ,‬ומיד עד סוף הופעתו‪ ,‬הטלטול‬

‫וניד הראש מביעים אותו דבר‪.‬‬

‫בכל זה לא שם ליבו לישיש בחלוק הבית עתיר הקישוטים‪ ,‬כשבזרועו המצביעה לאור מוליך‬
‫הביתה נער ירוד‪ ,‬מרוט ועוטה‪-‬רפש‪ ,‬שבקושי מסוגל ללכת‪ ,‬הוא שקודם פסע צעד אחורה בכל‬

‫‪‬גליון ‪37‬‬ ‫‪ 106‬‬