Page 109 - תאטרון 38
P. 109
שתיקה כפעולה בימתית
ברישול ,שהמקום ,בעברם בו ,כולל תושביו והעוברים בו ,כמו שייך להם ,על אף שאיננו ככל
הנראה איזור הצילום; ובפתאומיות הזאת של המולה ואנדרלמוסיה ,רועדות ונעלמות באופק
מאחור ,מלוות בצעקת הילד ,פני הירח האחרונות של הזקן מחבורת הישישים ,כמובן כה
בעצלתיים עד שברעידה המתמדת כל הרמת ראש תזוזתית מובחנת היטב ,לאחר שההמולה
הזאת הייתה אולי שמה לו ליבה; ללא הצלחה )או שאין אלה העיניים המבוקשות(.
לאפיסודה הזאת מצטרפות מיד עוד כמה קצרות יותר ,בעוד פתאום חוצים עתה את הכיכר
צעירים בלבד ,עוקפים ,מצטלבים; לפתע רק גברים; לפתע רק נשים.
אז רצים ,כל אחד בדרכו ,גבר מחופש כאישה ואישה כגבר; בריצה הם מאבדים ,בזה אחר זו,
חלקים מתחפושתם ,אוספים אותם ,רצים הלאה.
אחד בינתיים עבר כצעיר וחוזר עתה ,מוכר לא בהילוכו אלא בעורו ובשערו ,כמי שהזדקן,
ובמקום אחר לגמרי הילד נרגע מזמן ,מתהלכים להם באור בנחת גם הם בבגדים מזרחיים שני
צעירים באחווה ,אחד מהם נושא בקרס דג ,כשהנה עתה במקום אחר לגמרי נושא אניאס את
אביו הישיש על פני הכיכר ,ביד מגילת-כתב המעלה עשן ובוערת.
שהייה.
הכיכר מבהיקה מריקות.
הרעימה מאחור המקובלת של אופנוע בודד ,בלתי נראה ,לאחריו טרטור מדחף מעל החיזיון.
אחר כך שוב הרחש העולה ,במעגל.
שוב הולך אחד כפפגנו בקטע הכיכר ,במקום תלבושת נוצות ,בגד קונכיות מצלצלות; כלוב
הציפורים שהוא נושא ,ריק ופתוח לרווחה.
בלתי מסוים אחד ,ידו מתחת למעיל מנופח ,עוקב אחריו ופפגנו נפנה אליו לעתים קרובות
יותר ויותר ,האחר מתנועע כאילו בעקבותיו ,מתאר בהילוכו כל פנייה וכל זיגזג.
רק בנגסו תפוח במעקבו ומושך החוצה מהמעיל חבילת חיתולי תינוק ,שולח איש הקונכיות
מבט חדש קדימה ,אף סובב נטול דאגה וכמשחק סביב עצמו בדרך.
וכבר האיש-מאחור אצלו ,קושר לו את הידיים על הגב ,חובט בחבילה על ערפו עד שההוא
קורס ארצה ,נשאר שם ללא נוע ,והלה הולך כאכלן של תפוח רעשן ,מנופף בחבילת
החיתולים ,יוצא .בעוד המוכה ,הכלוב באגרופו המכווץ ,זוחל אחריו ,נכנס שוב טייל לתמונה,
על ראשו ,שרשים כלפי מעלה ,גדם עץ שלם רחוץ מגשם ,פורק אותו אחרי מבט סביב,
ומתיישב עליו כשהשורשים משמשים רגלי שרפרף.
גליון 37 108
