Page 32 - תאטרון 38
P. 32
לחצי וכך אתה מקבל שבע.
שמעון :תסביר ,איפה שמונה?
יונתן :עור לביאות להלום בו היה היהלום היה היהלום
היה ...בפזמון בפעם האחרונה במקום לתת את הפזמון
במלואו יורדת מילה ...אני לוקח את שמונה המילים
האלה .בפעמיים ששרים את הפזמון שרים אותו במלואו
ובפעם האחרונה יורדת מילה ,היה היהלום היה ,נופלת
מילה אחת ,ואז מה שאתה מקבל זו צורה של יהלום.
הקיצוץ ,החיתוך ,המילה של המילה ,למול את השיר,
מילה ומילה .בעצם אקט של שליטה עצמית .הדבר חותר
למלאות של הטבע אבל האדם מסוגל לסמן קו גבול
שמלמד על הריבונות שלו .שוב יש לך יחסים בין
היהלומיות ללביאתיות .הלביאתיות שהוא איזה גורם של
שלמות טבעית לעומת היהלום ,שהוא הכוח של האדם
להיות ריבון על הטבע שלו ולהגביל אותו .לצורך העניין
זה משרת איזה מומנט במחזה שמפגין את העריץ סדאם
חוסיין במלוא כוחו והוא מראה את עצמו כשליט ,שבא
לביטוי גם בשפם .השפם הוא סוג של הגבלה של כוח
החיים והעלאתם .אני מוריד את הזקן ,אני משתמש בסכין
כדי להסיר את כל החלק התחתון של הצמיחה הטבעית
ונשאר מוגבל לשפם ,סוג של אחיזה במושכות מבחינת
השליטה על כוח החיים ,שבא לביטוי בשער הפנים .אז יש
איזה הדהוד בין הל ּוק שהענקנו לפרפורמר לבין הטקסט
במובן המימטי שלו לבין הטקסט במובן הצורני-פואטי
שלו .אין צורך להסביר את כל המהלכים האלה לקהל,
אבל ביצירה בימתית אתה רוצה ליצור סוג של סינאסתיזה,
שהיא כולית ואז הכל עובד כמו צורות ח ָל ְדניות...
כשמפזרים חול על לוח פח ומעבירים בו רטט עם והחול
מתארגן בצורות מרתקות .כאילו השפם מתרגם את עצמו
לצורה ,לתת לטקסט להיות צורה חלדנית של צורה; אז
לתת לטקסט להיות צורה חלדנית של עצמו.
שמעון :איך התפתח אצלך השימוש בשפה ממחזה למחזה? זה התחיל במנו מלך אטלנטיס?
גליון 31 38
