Page 37 - תאטרון 38
P. 37
סיפרּוטרֹון
נושרות .ופשוט מגלים את האקטים הבעייתיים שהוא אחראי עליהם .אבל הדיאלוג בין
המנהלת ,הסגנית והמורה משתנה באופיו מתמונה לתמונה ואז בעצם הגילוי ...האיכויות
היותר-פואטיות של הלשון משרתות את תחושת הגילוי הכללית של העלילה ושל האישיות
של המורה כמרכז העלילה.
שמעון :נעבור לרפול והים .אחד המרכיבים במחזה הזה הוא סוציו-פוליטי מובהק ,אתה
עוסק במצב הישראליות ,עם חדירה לעומק ,שהביטוי שלה עובר קודם כל דרך הלשון ,גם
דרך המוסיקה ,גם דרך הבימוי ,גם דרך הדמויות -קודם רפול עצמו ,כמובן ,וברגישות רבה
גם לסבל האישי המבוטא-פחות שלו ,בהחלט ,אבל רפול הופך סמל ישראלי .אני לא בטוח
שישראלים אי פעם טופלו בצורה כזאת .ואחד הגורמים לכך היא השפה.
מנשה נוי ברפול והים יצירה בימתית מוסיקלית לשחקן יחיד ומקהלה מאת יונתן לוי )כתיבה
ובימוי( ונועם ענבר )מוסיקה( עם היוצרים השותפים אמיר פרג'ון וניר שאולוף )שהם גם חלק
מן המקהלה המדברת-שרה( .תאורה :עומר שיזף .תלבושות :יונתן לוי וקרן נחושתן .מדברי
מיכאל הנדלזלץ בהארץ" :הכול מעורר הערכה רבה להישג הצורני והצלילי ,וליכולות
המקצועיות של המשתתפים כיחידים )מיכל אופנהיים מרשימה מאוד בתפקיד עפרה מאירסון(
וכקבוצה .כל פרט חושב ותוכנן ותוזמר כאן )עד לעיצוב התלבושות בידי יונתן לוי וקרן נחושתן,
והכנת הבדים לדפוס בידי נעמה יורן .הרושם הנותר הוא אסתטי מאוד ,ושל חידה שנותרה
בעינה ,כאילו לא נועדה להיפתר ,אלא ללוות את התהייה סביבה ,ואולי ליצור אשליה של עומק
במקום בו היו רק כאבים עזים) ".צילום :נועם ענבר(
גליון 37 36
