Page 129 - תאטרון 35
P. 129
דבר המערכת
כותבת ירושלמי" ,כשאלוני הפסיק לביים ,אין ספק שהתיאטרון הישראלי איבד את אחד היוצרים
הבימתיים שיצאו כבר אז נגד המסחור בבמה המרכזית ,כביטוי למחויבותינו לאמנות התיאטרון".
הדמות השנייה – באותו הקשר – הוא הבמאי יוסי יזרעאלי" .יוצר בימתי השואף לאוטונומיה של
האמנות לשם אמנות" .יזרעאלי עיבד וביים ,בין השאר ,כמה מסיפוריו של עגנון ,העלה ביצוע ובימוי
'מיתולוגי' של מחזמר לילדים 'עוץ לי גוץ לי' ,חמרים מהמסורת היהודית דוגמת איש חסיד היה,
שבעת הקבצנים ועוד וכן ,בין השאר ,כמה ממחזותיו של איבסן .לא במקרה מוצאת ירושלמי בשילוב
אלוני-יזרעאלי זיקה מעניינת" ,יש דבר" כלשונה" ,שמקרבם איש לרעהו והוא עיסוקם כבמאים
בתיאטרון עצמו ובחיפוש אחר תיאטרליות הממחישה את שלל המסכות העוטפות את גרעין האני ...כל
אחד בדרכו העצים את תפקיד הבמאי בתור מוצר בימתי".
ירושלמי מקדישה פרק בשם 'הבימוי השיתופי' לתרומתה של נולה צ'ילטון ,במאית ,בסגנון מיוחד,
תיאטרון כתיעוד ,וכמחזה מחאה חברתי ופוליטי ,על רקע מציאות חברתית ישראלית המתייחסת
ל'ישראל השניה' ,ל'עיירות פיתוח' ,כשהשחקנים משמשים כביטוי לאותה אוכלוסיה במצוקה ,וגם
באים למקום ,מתוך מחויבות חברתית ,דוגמת קרית שמונה ,שם הם גם לימדו את הילדים תיאטרון,
ביסודי ובתיכון .בתיאטרון של צ'ילטון אין מחזות .המחזה הוא תיעוד תיאטרלי של כל מה שהתרחש
במקום ומוצג על הבמה ,כהמחשה בימתית של מציאות ריאלית .ועוד .כן יש בסגנון של צ'ילטון ,גם
עידוד והשראה לתיאטרון קהילתי אותנטי ורלוונטי.
פרק נוסף בשם 'העצמה של המנגנון התיאטרלי' מתייחס ליצירתו של המחזאי-במאי חנוך לוין .שגם
הוא מהווה דוגמה מקורית למה שמכונה 'דרך הבימוי' .ירושלמי מגדירה את יצירתו של לוין כ'תיאטרון
פוסט דרמטי המטשטש גבולות בין אסתטי ולא אסתטי" .הקהל מתרשם ,מתרגש" ,הופך לחלק
מהיצירה הבימתית" .החוויה של הצופה ,לדבריה ,היא לא רק אסתטית אלא לעתים גם אתית ופוליטית.
היא מדגישה במיוחד את האתגר והתרומה שהסגנון הלויני מעמיד בפני התיאטרון :לממש את
הפוטנציאל התיאטרלי האצור בכתיבה הדרמטית של לוין -שחקנים ,מעצבים ,מוסיקאים ,אשר סייעו
לתיאטרון לשמור "על מגע עם עצמו ועם חיוניותו".
הפרק האחרון מוקדש לשלושה במאים ישראליים בהווה -אילן רונן ,עמרי ניצן וחנן שניר ,שכל אחד
מהם מייצג תפיסה אישית ,ייחודית ,לא רק של סגנון הבימוי אלא גם מבחינת ההשלכות החברתיות
והפוליטיות של המחזה המוצג .אילן רונן ניהל את תיאטרון ה'חאן' ,הקאמרי ,כיום מנהל את הבימה.
הוא העלה רפרטואר מגוון של מחזות מקוריים ומתורגמים בסגנון מאוד מרשים ואיכותי ,וכן את
המחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר .רונן ,כדבריה של ירושלמי ,מייצג מחויבות למסר האקטואלי
החברתי-פוליטי הטמון בפרשנות של המחזה ,וכן היא מדגישה את החשיבות של 'קבוצת הצעירים'
שרונן יזם וניהל .הביוגרפיה של עמרי ניצן כבמאי מתחילה ,לשם שינוי ,בתרומה מאוד חשובה של ניצן
הצעיר לתיאטרון הישראלי ,העלאת קומדיה משכילית ,קלות דעת וצביעות מאת אהרון וולפסון ,אתגר
חשוב ומוצלח שמשום מה אין לו המשך .פעילות של ניצן כבבמאי מתפרשת של פני ז'אנרים ומחזאים
שונים ,מקוריים ומתורגמים לרבות המחזמר קברט המוצג עתה בתיאטרון .מדובר בבימוי מקצועי
גיליון 127 35
