Page 124 - תאטרון 35
P. 124
ספרה של ירושלמי הוא תוספת רבת ערך למדף הספרים הזה ההולך ונבנה ,והוא חשוב מאין
כמוהו כפורץ דרך ומכין את הקרקע למחקרים נוספים בתחומי הביצוע .הרי ללא ספרים כמו
דרך הבימוי איך נבסס כאן מסורת תיאטרון ותרבות תיאטרון כיאה למדינה מודרנית
ודמוקרטית?
אופירה הניג :קיבלתי לידיי בהתרגשות רבה את ספרה של דורית ירושלמי דרך הבימוי .אחרי
שגיליתי לאכזבתי שאני לא מגיבורי הספר ,שקעתי בקריאה בספר המרתק הזה ובין חיוך לדמעה
צפו ועלו הרהורים על אמנות התיאטרון ועל התיאטרון הישראלי שהוא ביתי ,משפחתי ,וכל מה
שאני .אני מישירה מבט ואני רוצה לדבר על המקום של הבימאי ועל תפקידו האמנותי והמוסרי
בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי מנקודת מבט זאת .אני באה מהממסד ,ואני מכירה היטב את
דרך קבלת ההחלטות .אני שייכת לאסכולה שמתייחסת לבימאי כמוביל תרבות מבחינה אמנותית
וחברתית ,ואני מאמינה בכל לבי שעלינו ,הבימאים ,חלה האחריות המלאה למצבו של התיאטרון
הישראלי.
בימאי אינו עושה "העמדות" על במה .בימאי הוא אמן שיוצר עולם ודורית ירושלמי השכילה
להבדיל בין סוגי הבימאים .ירושלמי מפרקת ביד אוהבת וביקורתית את תהליך העבודה של
הבימאי ,ומגלה להפתעתם של חלק מאנשי התיאטרון שבימאי אינו רק יוצר עולם על הבמה,
הבימאי גם קובע סדרי עדיפויות .לקבוצה של בימאים יש יכולת לקיים פעולה ולשנות סדרי
עולם.
האם כבר שמענו את המשפט" :אני רק בימאי"?3
שי בר יעקב :התיאטרון הוא אמנות השעה .הצגה עולה ,זוכה
לביקורות ואולי גם מייצרת קצת פולמוס ,ואז יורדת מהבמה
ונעלמת .מה שנשאר ממנה הן התכנייה ,גזירי עיתונות ,כמה
תמונות לאלבום או הקלטת וידיאו .ברוב המקרים ,אלה מוצאים
דרכם בסופו של דבר לארכיון ושם מחכים לגאולתם .גאולה
שכזו מספקת ירושלמי בספרה דרך הבימוי .באמצעות מאות
ואלפי מסמכים מהארכיון לתיאטרון בנתה ירושלמי ספר מרתק
העוקב אחר המגמות ההיסטוריות החשובות של התיאטרון
הישראלי.
אופירה הניג הנרטיב ההיסטורי המרענן שירושלמי מגוללת מתעלם במכוון
מהצגות מכוננות כמו הדיבוק ,הוא הלך בשדות או מלכת
אמבטיה וגם מהפריודיזציה המקובלת של ההיסטוריוגרפיה של
התיאטרון הישראלי .מה שמעניין אותה אינם הרגעים הייחודיים
3גרסה מלאה של דברי אופירה הניג על הבימוי בתיאטרון הישראלי תתפרסם בגיליון הבא של תיאטרון.
122גליון 35
