Page 123 - תאטרון 35
P. 123
דבר המערכת
בהכילו מהלך היסטוריוגרפי רחב עמוק ,יסודי וחדשני הפורש כ 80-שנה של פעילות תיאטרונית
חסרת מנוח מאז ,1931מועד הגעת הבימה לארץ עד לעשור האחרון.
המהלך ההיסטוריוגרפי בספר מחבר את הטקסט הדרמטי לטקסט המופע ,חושף תבניות
קומפוזיציה של מיזנסצנה ,כוריאוגרפיה וסצנוגרפיה ,מבסס את תפעול שפות הבמה כמרכז
עבודתו של הבמאי עם צוות היוצרים של ההצגה ומבליט את ההקשר הסוציו-פוליטי תרבותי
ואמנותי של כ 408-המחזות ,המסכתות ,ההצגות והמופעים הנידונים בו .זהו ספר חשוב וחדשני
מלא תובנות עמוקות לגבי שלבים בהתהוות זהותו של התיאטרון הישראלי ולגבי מהפכים
תרבותיים שהתרחשו בתרבות זו בתקופה הנידונה בו.
במסורת התיאטרון האירופי במאים וחוקרים
כתבו ספרים עבי כרס וניתחו אחת לאחת את
הפקותיהם ,את בחירותיהם האמנותיות ,את
עבודתם המשותפת עם השחקנים ,עם המעצבים
והיוצרים האחרים כצוות העובר תהליך ארוך של
שיתוף פעולה ,לימוד והתנסות .כך סטניסלבסקי,
שאת מהלכי הבימוי שלו על השחף אנחנו
משננים בשיעורי הבימוי .פיטר ברוק ,פיטר הול,
יז'י גרוטובסקי כתבו בעצמם על דרכם
בתיאטרון .אנטואן ויטז ,הבמאי הצרפתי הידוע
פרסם חמישה כרכים של יומני חזרות ,ורבים
אחרים כתבו כהנה וכהנה.
בארץ המצב שונה .מעטים מיוצרי התיאטרון
פרופ' נורית יערי בארץ מתעדים את עבודותיהם ,מנתחים ,דנים או
מנסחים את בחירותיהם ,כמעט איש מהם אינו
משתף אותנו – מבקרים ,חוקרים וקהל בבחירותיהם האמנותיות ,במחשבותיהם על השאלות
שהם מתמודדים אתן בתחומם המקצועי .פוחתות והולכות גם אוטוביוגרפיות של שחקנים,
במאים או מעצבים ,ומאז ימי שמעון פינקל אין מי שמתעד את מהלך שקיעתה האינסופי של
מסורת הבימה...
מקצועות המשחק נלמדים כאן במוסדות להשכלה גבוהה ,בבתי ספר ,בסדנאות ובמעבדות,
תחום הבימוי נלמד כנושא עצמאי בתואר השני בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב
אך כל אלה עובדים בריק תרבותי ,נטול שיח עמוק ואמיתי בנושאים האמורים להעסיק את
היוצרים בתיאטרון יום-יום ושעה-שעה .בארץ מחקר התיאטרון נמצא כבר שנים בידי חוקרי
התיאטרון ותלמידי תיאטרון ,ההיסטוריונים ,הפרשנים והאסתטיקנים ,וזהו תפקידנו החשוב
ביותר – לבנות את הזיכרון הקולקטיבי של התחום ולהגדיר את שאלות השעה של המקצוע.
גיליון 121 35