Page 126 - תאטרון 35
P. 126

‫לשאלה מדוע בחרתי לעסוק בבימוי ובבמאים‪ .‬אני חושבת שתשובה ממצה טמונה בחוויות‬
‫שצברתי בשנים שהייתי מתרגלת בקורס 'מבוא לתיאטרון עברי‪-‬ישראלי' )שלימדו קודם פרופ'‬
‫שמעון לוי ואחר כך פרופ' גד קינר(‪ .‬אני זוכרת היטב רגעים‪ ,‬שעמדתי )די נבוכה( בפני קבוצת‬
‫סטודנטים צעירים וניסיתי לדרבן אותם לקרוא את האדמה הזאת מאת אהרון אשמן או את הוא‬
‫הלך בשדות מאת משה שמיר‪ .‬מול התגובות שלהם חשתי שלא די במחזות המקוריים בתור ציר‬
‫בלימוד ההיסטוריה של התיאטרון העברי‪-‬ישראלי; שהסתפקות זו משאירה בהם רושם של‬
‫תיאטרון המכוון ל'מסרים' ואינה מעודדת חשיבה על היבטי הביצוע של התיאטרון ועל שגרת‬
‫פעילותו‪ ,‬וכן שיש יקום שלם של הצגות שהיו הבסיס לבניית תרבות התיאטרון המקומית‬
‫ושאנחנו פוסחים עליהן‪ .‬הרי רק משנות השמונים של המאה העשרים המחזה המקורי הפך‬
‫דומיננטי ברפרטואר של התיאטרונים‪ .‬יוסף מילוא‪ ,‬למשל‪ ,‬ביים עשרות הצגות מרהיבות ולא רק‬

                                       ‫את "המחזה המקורי הראשון שהועלה על במת הקאמרי"‪.‬‬

‫באותם שיעורי תרגיל התחזקה בי המחשבה שנחוץ למפות מחדש את תולדות התיאטרון העברי‪-‬‬
‫ישראלי ולהציע אלטרנטיבה למחקר הקיים‪ .‬מי שמניע ומחולל את המעתק ממחזה להצגה‪ ,‬בין‬
‫שמדובר במחזה מקורי או במחזה מתורגם‪ ,‬הם הבמאים‪ .‬העיון בדרכי הבימוי אינו רק נקודת‬
‫מבט שבמרכזה חותמו האמנותי של הבמאי‪ ,‬אלא הוא גם מחבר את העשייה התיאטרונית‬
‫לאנשים שעשו ועושים אותה‪ ,‬וכן לקהל הקונקרטי באולם התיאטרון‪ .‬הגדרתי שני יעדים‬
‫עיקריים‪ :‬ראשית‪ ,‬לבחון את הדרך שעשו הבמאים הבולטים בתיאטרון הישראלי‪ ,‬לפענח את‬
‫הצטברות דפוסי הפעילות ואת השינויים שחלו בגישות הבימוי; ושנית‪ ,‬לעשות שימוש‬
‫בפרספקטיבה הזאת‪ ,‬כלומר לבחון "דרך הבימוי" את התפתחות התיאטרון העברי‪-‬ישראלי‪.‬‬

                                      ‫בעצם בחירתי להפנות מבט אל במאי הבמה המרכזית‬
                                      ‫ביקשתי להבהיר את תפקידם המהותי בעיצוב פני תרבות‬
                                      ‫התיאטרון המקומי ולהציע דרך נוספת לספר את סיפורו‬

                                                                  ‫של התיאטרון העברי‪-‬ישראלי‪.‬‬

                   ‫השיח שנבנה סביב הספר מרמז‪ ,‬שמחקר היסטורי של‬

                   ‫התיאטרון המקומי אינו רק תחום מחקר עצמאי‪ ,‬אלא גם‬

                   ‫ובעיקר‪ ,‬שאמנות התיאטרון אינה הערת שוליים למחקרים‬

                   ‫היסטוריים‪ ,‬תרבותיים וסוציולוגיים על החברה‬

                   ‫הישראלית‪ .‬חקר ההיסטוריה של התיאטרון העברי‪-‬‬

                   ‫ישראלי הוא הזדמנות ליצור ידע חדש על הפרקטיקה של‬

                   ‫התיאטרון‪ ,‬על הרחש של התיאטרון בתרבות‪ ,‬על האירוע‬

                   ‫התיאטרוני ועל מה שמחוצה לו‪ .‬אני מקווה שתחום מחקר‬

‫ד"ר דורית ירושלמי‬  ‫זה‪ ,‬המזמין את החוקרת להתבונן ממרחק ביקורתי בתרבות‬
                   ‫התיאטרון המקומי‪ ,‬יקבל תאוצה ויפרה את השיח על‬

                   ‫אמנות‪ ,‬שבכוחה לתת לקהלה את מפתחות הרוח ולהחזיר‬

                   ‫אותנו אל האנושי‪ ,‬אל חברה צודקת שבה האחריות היא כלפי בני אדם‪.‬‬

                   ‫‪  124‬גליון ‪35‬‬
   121   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131