Page 128 - תאטרון 35
P. 128
מובן מאליו ש'דרך הבימוי' קשורה ברקע הלאומי-חברתי ,ולעתים גם הפוליטי ,של מוסד התיאטרון.
התיאטרון העברי מהווה מבחינה זאת דוגמה מובהקת לשילוב של פולקלורי יהודי ,תרבות ארץ
ישראלית ,דרמה לועזית קלאסית ומודרנית עשירה ,ושחקנים ובמאים שרכשו את ניסיונם בתרבויות
שונות; ובעיקר ,עיצוב תרבות וזהות ארץ-ישראלית מתחדשת ,להקות ותיאטרונים המייצגים עמדות
והשקפות לאומיות ,חברתיות או חינוכיות.
אכן ,ספרה של ירושלמי מציג את הדברים מתוך פרספקטיבה תרבותית והיסטורית רחבה ומגוונת.
הספר מתייחס לבמאים שונים ,לפי סדר כרונולוגי .הפרק הראשון מוקדש להבימה ואהל בתל-אביב
המנדטורית .ברוך צ'מרינסקי העלה וביים מחזות מקוריים ,תרגומים מיידיש ,עיבוד לבמה של ספרות
)שלום עליכם ,ביאליק ועוד( מתוך גישה מקצועית-איכותית ושיתוף פעולה עם צוות שחקנים ועוד.
במאי הבימה נוסף ,צבי פרידלנד ,חתר לתיאטרון איכותי ,מקורי ,עם מעוף ודמיון .הוא ביים רפרטואר
מקורי ומתורגם ,לרבות שקספיר .אולם ,כדברי ירושלמי ,הוא נקלע למתח בין הרצון ליצור תיאטרון
של במאי לבין היותה של הבימה תיאטרון של שחקנים 'כוכבים' ,דוגמת רובינא ,מסקין ועוד ,מה שמנע
ממנו לביים מה שרצה ואיך שרצה .משה הלוי ,שייך לקבוצה אחרת -תיאטרון פועלים אהל .אבל
כבמאי וכמנהל ,להוציא כמה מחזות 'פרולטריים' ,גם הוא המשיך בדרכו את מסורת הבימה ,עם חידוש
אחד מהותי -העלאת מחזות מקראיים וטיפוח מסורת של תיאטרון תנ"כי )יעקב ורחל ,ירמיהו ועוד(.
במלים אחרות – הבמאים ,בשני התיאטרונים הציבוריים ,הם שקבעו מה ואיך להציג ,כשילוב של
תיאטרון יהודי ,א"יי ,ורפרטואר קלאסי ומודרני מתורגם.
פרק נוסף מוקדש לתיאטרון הקאמרי – לשלושה במאים ,שגם הם גילו פעילות ומעורבות לגבי
הרפרטואר המסורתי ,העברי ,היהודי והמתורגם ,וחתירה לתיאטרון איכותי ,אבל עם מודעות מודגשת
גם ליוצרים וליצירות אקטואליים ומודרניים .גם נוכח העובדה שהתקופה בה מדובר )הקאמרי נוסד ב-
(1944שונה ,מבחינת הזמן והרקע התרבותי ,וגם האידיאולוגי ,בכל הנוגע למדיניות הרפרטואר של
התיאטרון .ירושלמי סוקרת בפירוט את זהותם ופעילותם של הבמאים יוסף מילוא ,גרשון פלוטקין
ושמואל בונים .מילוא חתר לתיאטרון איכותי ,אירופאי ,עם תשומת לב למשחק ,תפאורה ,טכנולוגיה
בימתית משוכללת ומוסיקה .פלוטקין תרם בעיקר להעלאת מחזות מקוריים )אלתרמן ,לאה גולדברג,
משה שמיר ,נתן שחם ועוד( ולשיתוף פעולה עם שחקנים ,ללא יוהרה והתנשאות .שמואל בונים ,ידע
למצוא את השילוב הנכון בין בימה זעירה ,קומדיות ופארסות לבין רפרטואר מקורי ומתורגם ,שקספיר,
גוגול ,פינטר ועוד ,לרבות תרגומים מיידיש )איציק מאנגר( .או ,כדבריה של ירושלמי" :בונים ,ידע
לערב ,בשונה ממילוא ופלוטקין ,תרבות פופולארית ותרבות גבוהה ,החזרת העטרה לראשם של בני
'עמך' האנונימיים ,מבצעי ה'פורים שפיל' המסורתי".
הפרק הבא מתייחס לשתי דמויות שאינן קשורות במוסד מסויים או באידיאולוגיה ,אלא בזהות אישית,
מקורית .האחד – נסים אלוני ,מחזאי ובמאי עם סגנון מקורי ,שונה וייחודי ,לא על פי נורמות
ומוסכמות; מחזות שיש בהם חיוניות תיאטרלית ,דוגמת הצוענים של יפו ,דודה ליזה ,הכלה וצייד
הפרפרים ועוד ,עם השפעה אפשרית ,לא רק של הצייר יוסל ברגנר ,אלא גם אפילו של הדיבוק ,כמשהו
סמלי ומופנם; אולי גם בהשראת חנה רובינא ששיחקה בכמה ממחזותיו וכמובן גם בהדיבוק .ב,1975-
126גליון 35
