Page 82 - תאטרון 40
P. 82

‫רוח‪ ,‬ובתור שכזה‪ ,‬אדם מסוכן‪ ,‬צפוי להרחקה מהחברה הנורמטיבית‪ .‬הפסיכיאטריה‪ ,‬שקמה זה‬
‫לא מכבר‪ ,‬מנסה לרפא מקרים יותר קלים‪ ,‬כנראה‪ ,‬של טירוף‪ .‬אך כיצד? כך נראה הטיפול כפי‬

                                                                       ‫שמעיד עליו מישל פוקו‪:‬‬

‫מכיוון שמקורן של המחלות האלה איננו אלא תשוקה עזה לדבר שהחולה חושב לחיובי‪ ,‬חובתו של‬
‫הרופא להוכיח לו בטענות מוצקות שמה שהוא חפץ בלהט הוא טוב משלה ורע אמתי‪ ,‬על מנת שיחזור‬

                                                                           ‫מטעותו‪( .‬עמ' ‪)347‬‬

‫פרודיה נטולת מעצורים על תרפיה מסוג זה מצויה ביצירתו של מולייר‪ .‬לכאורה‪ ,‬מזוהה יצירתו‬
‫באופן טבעי עם האסכולה הקלאסית‪ .‬הקומדיות שלו חוזרות על הדגם המסורתי של העימות‬
‫ההיתולי בין שני מחנות‪ .‬המחנה של האוהבים הצעירים ועוזריהם מייצג אמת‪ ,‬סדר וכמיהה‬
‫לגיטימית‪ ,‬ואילו המחנה האחר‪ ,‬בהתגלמותה של הדמות החריגה‪ ,‬המכונה הדמות הקומית‪,‬שקוע‬
‫בטעות‪ ,‬זורע תוהו ובוהו וגורם לאסונות‪ .‬הדמות הקומית אחוזת טירוף‪ ,‬כלואה בתוך בועה‪,‬‬
‫ועיוורת לכל דבר פרט לאובססיה שלה‪ ,‬אך‪ ,‬כמעט ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬בעלת המאה ובעלת‬
‫הדעה‪( ,‬ארנולף ‪ -‬בבית ספר לנשים‪ ,‬אורגון – בטרטיף‪ ,‬הרפגון – בקמצן‪ ,‬מר ז'ורדך ‪ -‬בגם‬
‫הוא באצילים‪ ,‬או ארגן ‪ -‬בחולה המדומה לדוגמה‪.).‬כדי שיהיה‪ ,‬כמקובל‪ ,‬סוף טוב לעלילה‪,‬‬

          ‫המשוגע מנוטרל ומוחזר לקהילה‪ ,‬או מגורש‪ ,‬אם מתברר שאי‪-‬שפיותו היא ללא תקנה‪.‬‬

‫אולם מולייר מפתח את הדגם הקלאסי ביצרו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬דמות חדשה‪ :‬הרזונר (איש בעל שיקול‪-‬‬
‫דעת ופולמוסן)‪ .21‬ברצונו ומאמציו של הרזונר לרפא את המשוגע מטעותו‪ ,‬מתגלה הטמטום‬
‫שבשיטה הרפואית כפי שמתאר אותה מישל פוקו‪ .‬יש צורך‪ ,‬אולי‪ ,‬במבט מודרני כדי להבחין‬
‫במידת האטימות שבה‪ .‬קשה להניח שהצופה התמים במאה ה‪ 17-‬היה מודע לה‪ .‬אבל ברור‬
‫שמולייר לועג בגלוי לטיפול במחלות נפש בתקופתו‪ ,‬החל מבית ספר לנשים (‪ ,)1662‬מחזהו‬
‫הגדול הראשון‪ .‬הקומדיה נפתחת במתווה ניסיונותיהן העתידיים של דמויות מאוזנות להחזיר את‬
‫המשוגע לשפיות‪ .‬כריזלד‪ ,‬שכן וידיד‪ ,‬מתאמץ להבהיר לארנולף שתכניתו להתחתן עם אנייס‬
‫הצעירה איננה אלא טירוף בעליל‪ ,‬ברם צדקת טיעוניו נופלת על אוזניים ערלות של איש רדוף‬
‫תשוקה‪ ,‬עיוור וחרש לכל דבר אחר‪ .‬בקומדיות הבאות‪ ,‬ישכלל מולייר את הדו‪-‬שיח של חרשים‬
‫בין רזונרים לחולי רוח‪ .‬הוא יראה שרק המשרתים מסוגלים‪ ,‬בערמומיותם‪ ,‬להבין את ההיגיון‬
‫המפותל של המשוגע‪ ,‬ועל ידי כך להחליש את מנגנוני הגנתו אם לא להחזירו לשפיות‪ .‬הנאום‬
‫הארוך של קליאנט ההגון בטרטיף (‪ ,)1664-1669‬שבאמצעותו הוא מבקש להוכיח את עיוורונו‬
‫לבעל הבית‪ ,‬אורגון‪ ,‬לאישיותו הצבועה של אורחו‪ ,‬טרטיף‪ ,‬מסתיים בשאלה חסרת סבלנות של‬

                                                                                        ‫אורגון‪:‬‬

          ‫אורגון‪ :‬אחי ונכבדי‪ ,‬אתה גמרת? [‪ ]...‬היה נעים מאד (פונה ללכת)(פרק ראשון‪22 )5,‬‬

‫אורגון הקשיב בקושי לגיסו‪ .‬בבימויו את המחזה‪ ,‬ביקש אנטואן ויטז‪ 23‬מהשחקן לתופף‬
‫באצבעותיו על השולחן בחוסר סבלנות‪ .‬לעומתו‪ ,‬מצליחה‪ ,‬המשרתת דורין‪ ,‬לערער את בטחונו‬
‫של אורגון (וו‪ .)2,‬בשונא אדם(‪ ,)1666‬נמשך ביתר שאת סוג כזה של דו‪-‬שיח עקר בין אלצסט‬

                                             ‫לפילנט המנסה להראות לידידו שכנותו היא מחלה‪.‬‬

‫‪21 Raisonneur‬‬
                 ‫‪ 22‬מולייר‪ ,‬קומדיות‪ ,‬כרך ראשון‪( .‬מצרפתית‪ :‬נתן אלתרמן)‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשכ"ז‬

‫‪23Antoine Vitez‬‬

                                   ‫‪  80‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬
   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87