Page 82 - תאטרון 40
P. 82
רוח ,ובתור שכזה ,אדם מסוכן ,צפוי להרחקה מהחברה הנורמטיבית .הפסיכיאטריה ,שקמה זה
לא מכבר ,מנסה לרפא מקרים יותר קלים ,כנראה ,של טירוף .אך כיצד? כך נראה הטיפול כפי
שמעיד עליו מישל פוקו:
מכיוון שמקורן של המחלות האלה איננו אלא תשוקה עזה לדבר שהחולה חושב לחיובי ,חובתו של
הרופא להוכיח לו בטענות מוצקות שמה שהוא חפץ בלהט הוא טוב משלה ורע אמתי ,על מנת שיחזור
מטעותו( .עמ' )347
פרודיה נטולת מעצורים על תרפיה מסוג זה מצויה ביצירתו של מולייר .לכאורה ,מזוהה יצירתו
באופן טבעי עם האסכולה הקלאסית .הקומדיות שלו חוזרות על הדגם המסורתי של העימות
ההיתולי בין שני מחנות .המחנה של האוהבים הצעירים ועוזריהם מייצג אמת ,סדר וכמיהה
לגיטימית ,ואילו המחנה האחר ,בהתגלמותה של הדמות החריגה ,המכונה הדמות הקומית,שקוע
בטעות ,זורע תוהו ובוהו וגורם לאסונות .הדמות הקומית אחוזת טירוף ,כלואה בתוך בועה,
ועיוורת לכל דבר פרט לאובססיה שלה ,אך ,כמעט ללא יוצא מן הכלל ,בעלת המאה ובעלת
הדעה( ,ארנולף -בבית ספר לנשים ,אורגון – בטרטיף ,הרפגון – בקמצן ,מר ז'ורדך -בגם
הוא באצילים ,או ארגן -בחולה המדומה לדוגמה.).כדי שיהיה ,כמקובל ,סוף טוב לעלילה,
המשוגע מנוטרל ומוחזר לקהילה ,או מגורש ,אם מתברר שאי-שפיותו היא ללא תקנה.
אולם מולייר מפתח את הדגם הקלאסי ביצרו ,בין היתר ,דמות חדשה :הרזונר (איש בעל שיקול-
דעת ופולמוסן) .21ברצונו ומאמציו של הרזונר לרפא את המשוגע מטעותו ,מתגלה הטמטום
שבשיטה הרפואית כפי שמתאר אותה מישל פוקו .יש צורך ,אולי ,במבט מודרני כדי להבחין
במידת האטימות שבה .קשה להניח שהצופה התמים במאה ה 17-היה מודע לה .אבל ברור
שמולייר לועג בגלוי לטיפול במחלות נפש בתקופתו ,החל מבית ספר לנשים ( ,)1662מחזהו
הגדול הראשון .הקומדיה נפתחת במתווה ניסיונותיהן העתידיים של דמויות מאוזנות להחזיר את
המשוגע לשפיות .כריזלד ,שכן וידיד ,מתאמץ להבהיר לארנולף שתכניתו להתחתן עם אנייס
הצעירה איננה אלא טירוף בעליל ,ברם צדקת טיעוניו נופלת על אוזניים ערלות של איש רדוף
תשוקה ,עיוור וחרש לכל דבר אחר .בקומדיות הבאות ,ישכלל מולייר את הדו-שיח של חרשים
בין רזונרים לחולי רוח .הוא יראה שרק המשרתים מסוגלים ,בערמומיותם ,להבין את ההיגיון
המפותל של המשוגע ,ועל ידי כך להחליש את מנגנוני הגנתו אם לא להחזירו לשפיות .הנאום
הארוך של קליאנט ההגון בטרטיף ( ,)1664-1669שבאמצעותו הוא מבקש להוכיח את עיוורונו
לבעל הבית ,אורגון ,לאישיותו הצבועה של אורחו ,טרטיף ,מסתיים בשאלה חסרת סבלנות של
אורגון:
אורגון :אחי ונכבדי ,אתה גמרת? [ ]...היה נעים מאד (פונה ללכת)(פרק ראשון22 )5,
אורגון הקשיב בקושי לגיסו .בבימויו את המחזה ,ביקש אנטואן ויטז 23מהשחקן לתופף
באצבעותיו על השולחן בחוסר סבלנות .לעומתו ,מצליחה ,המשרתת דורין ,לערער את בטחונו
של אורגון (וו .)2,בשונא אדם( ,)1666נמשך ביתר שאת סוג כזה של דו-שיח עקר בין אלצסט
לפילנט המנסה להראות לידידו שכנותו היא מחלה.
21 Raisonneur
22מולייר ,קומדיות ,כרך ראשון( .מצרפתית :נתן אלתרמן) ,הוצאת הקיבוץ המאוחד ,תשכ"ז
23Antoine Vitez
80ת א ט ר ו ן גיליון 40