Page 78 - תאטרון 40
P. 78

‫לרפואה ולתאטרון מקורות זהים‪ .‬ביוון העתיקה‪ ,‬התפתח התאטרון מפולחן לכבוד האל דיוניסוס‬
‫שממנו הוא התנתק בהדרגה בהעמידו את האדם במרכז הבמה‪ .‬אף הטיפול הרפואי הוענק‪,‬‬
‫בראשיתו‪ ,‬כך סברו‪ ,‬על ידי האלים‪ ,‬אך אט אט התפתחה רפואה יותר מעשית‪ ,‬אם כי‪ ,‬גם היום‬
‫פונים מאמינים‪ ,‬במקרי חולי קשים‪ ,‬לחסדי שמיים‪ .‬המקום בו הופיעו שתי האמנויות‪ ,‬הרפואה‬
‫והתאטרון‪ ,‬הוא אותו האמפיתאטרון היווני המפורסם‪ ,‬אפידאורוס‪ ,‬בחצי האי פלופונס‪.‬‬
‫אפידאורוס היה במקור מקדש לאל הרפואה‪ ,‬אסקלפיוס‪ ,‬ושימש עולים לרגל חולים שבילו שם‬
‫את הלילה בתקווה לחלום על האל ולקום בריאים‪ .‬כאן קמה רפואה של ממש‪ ,‬עם היפוקרטס‪,‬‬
‫במאה הרביעית לפנה"ס‪ .‬מחלות מסוימות טופלו כבר אז באמצעים בימתיים (ריקודים ותרגילים‬

               ‫גופניים אחרים)‪ .‬בהמשך‪ ,‬נהפך האמפיתאטרון לחלון ראווה של התאטרון היווני‪.‬‬

‫ללא קשר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬יש לטרגדיה ולקומדיה הקלאסיות מרכיב תרפויטי מובנה‪ :‬הקתרזיס‬
‫בטרגדיה מוביל לטיהור רגשות‪ ,‬הקתרזיס הקומי‪ ,‬בעזרת הצחוק‪ ,‬משחרר מלחץ נפשי‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬על הבמה הקומית נוצרות ונפתרות סוגיות חברתיות מגוונות‪ .‬לא בכדי‪ ,‬כתב הפילוסוף‬
‫הצרפתי‪ ,‬הנרי ברגסון‪ 3‬ש"(הקומדיה) מקבלת את חיי החברה בתור סביבה טבעית"‪ 4.‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬העדר רופאים ורפואה בטרגדיה הקלאסית נובע מהעובדה שהתאטרון הטרגי עוסק‪ ,‬ככלל‪,‬‬
‫בגורלו של האדם‪ ,‬והסבל של הגיבור בו נפשי‪ .‬הדוגמה היחידה‪ ,‬הידועה לי‪ ,‬של דמות טרגית‬
‫המתנסה בייסורים פיזיים‪ ,‬היא פילוקטטס (במחזה באותו שם של סופוקלס‪ 697-406( ,‬לערך‪,‬‬
‫לפנה"ס)‪ ,‬אך פציעתו‪ ,‬כפי שנאמר בהתרה‪ ,‬תטופל בטרויה מאוחר יותר‪ .‬לעומת הטרגדיה‪,‬‬
‫הקומדיה הקלאסית‪ ,‬משקפת מצבים ודמויות שמקורם במציאותו היומיומית של המחבר הקומי‬
‫אם כי‪ ,‬לרוב‪ ,‬באופן פשטני ואף קריקטורי‪ .‬אפשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬לטעון שעד הופעתה של העיתונות‪,‬‬

                                      ‫במאה ה‪ ,18-‬היוותה הקומדיה מעין כלי תקשורת לציבור‪.‬‬

                                                                            ‫הקומדיה כמדיה‬
‫יש לציין שהקומדיה העתיקה אינה עוסקת ברפואה במפורש‪ .‬אך די במחזה אחד של אריסטופנס‬
‫‪ 450-388( 5‬לערך‪ ,‬לפנה"ס)‪ ,‬הצרעות‪ ,‬בו באמצעות סאטירה על מערכת המשפט‪ ,‬מצביע‬
‫המחבר‪ ,‬בעקיפין‪ ,‬על דלות הרפואה של התקופה‪ .‬הדמות המרכזית במחזה‪ ,‬היא של שופט‬
‫בדימוס‪ ,‬הסובל מתאוות השפיטה‪ .‬מצבו חמור עד כדי כך שהוא גוזר דין על כלב בגין גניבה‪ .‬כך‬

                                                    ‫מתאר העבד קסנטיאס את המשוגע לצופים‪:‬‬

‫אומר לכם עכשיו מה מחלתו של האדון‪ /.‬הוא חובב דין מושבע‪ ,‬מושבע מאין כמותו‪/.‬בזה הוא‬
‫מאוהב‪ ,‬תנו לו רק לשפוט‪ ]...[ /.‬זה טירופו [‪ ]...‬זה האיש שאנו שומרים כלוא מאחורי בריח‪ ,‬לבל‬

                                                         ‫יצא‪ /.‬כי בנו מקבל את מחלתו קשה מאד‪.‬‬

         ‫לבנו של השופט יש אמצעים‪ ,‬וגישה לטיפולים רפואיים הטובים ביותר בזמנו‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬

‫תחילה סבר את אזנו בדיבורים‪ ,‬ניסה ‪/‬לשכנעו [‪ ]...‬אך הוא לא שמע לו‪ .‬אחר כך‪ /‬ניסה לערך לו‬
‫טבילת טיהור‪ ,‬אך הוא בשלו‪ /.‬אחר כך ביקש לרפאו בטקס קוריבנטי‪ ]...[,‬ומאחר שגם טקסי‬

               ‫הפולחן לא הועילו‪ ]...[/,‬תפס אותו והלינו בלילה במקדש אסקלפיוס‪(.‬עמ' ‪)29‬‬

‫(‪3 Henri-Louis Bergson )1859-1941‬‬
                           ‫‪ 4‬ברגסון‪ ,‬ה'‪ .‬הצחוק‪( .‬מצרפתית‪ :‬ד"ר יעקב לוי) הוצאת ראובן מס‪ ,‬תשל"ה‪.109 :‬‬
                                    ‫‪ 5‬אריסטופנס‪ .‬הצרעות‪( .‬מלטינית‪ :‬דבורה גילולה)‪ ,‬הוצאת מגנס‪ ,‬תשס"א‪.‬‬

                                   ‫‪  76‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬
   73   74   75   76   77   78   79   80   81   82   83