Page 75 - תאטרון 40
P. 75
יש המבחינים בין אירוניה רטורית לאירוניה דרמטית .האירוניה הרטורית נוצרת כתוצאה מן
הפער שבין ההצהרה והכוונה (ההסכמה לדברי היריב ,שאינה אלא לעג דק עליו) .באירוניה
הדרמטית – הפער נוצר בין משמעות דבריו של הגיבור בשבילו – ובשביל הנמענים .דמות
דרמטית המכריזה שהיא הולכת לישון שינה ממושכת ,ואנו יודעים ,כי בעוד מערכה ,היא
עתידה למות :השינה שלה תהיה אכן ממושכת מאוד.
סוג שלישי של אירוניה הוא המתוחכם מכולם – זוהי האירוניה הרומנטית ,שהיתה רווחת
במאה ה ,19-והתגלגלה בימינו ביצירותיהם של יונסקו ,בקט וחנוך לוין .היא מגיבה בחיוך
של עצב למראה הפער שבין המצוי בעולם ובאדם ,לבין הרצוי .קשה לבעל האירוניה
הרומנטית להתייחס אל עצמו ברצינות ,כשהוא חש שהוא כה קטן וחולף ,וקשה לו שלא
להתייחס אל עצמו בכל הרצינות ,כשהוא חש שהוא וחייו הם כל מה שיש לו .אירוניה זו
מפיקה את החיוך הדק והספקני מכולם .בקוטב המנוגד לאירוניה ניתן להעמיד את
הסארדוניה .ישירותה ותוקפנותה מציבות אותה בקצה האלים ביותר של מערכת הנימות
הרטוריות ,המשמשות את השנינה .אך כפסע בינה לבין כעס מתפרץ .בין הסארדוניה
התוקפנית לבין האירוניה המעודנת מצויים הסרקאזם שלגלוגו גלוי עד כדי ארסיות והציניות
שלו אינה יודעת רחם.
*
גם הפארודיה היא בין הכלים הרטוריים של השנינה .היא מבוססת על חיקוי קומי ,המשחזר באופן
חלקי מאפיינים של טקסט מסוים ,אך מעוות אותם על-ידי הגזמה מופלגת או הנמכה נלעגת .כך
עושה חנוך לוין במלכת אמבטיה .הפארודיה שומרת על הקנקן ,אך ממלאת אותו בתוכן חדש.
היא משמרת את הסגנון או הצורה של טקסט מקורי מוכר ואהוד ,אך ממלאת אותו בתוכן
טריביאלי או וולגארי .הצופה מוזמן לא רק להתבונן בקנקן אלא גם במה שיש בו ,ואם יעשה זאת
יגלה ,כי מה שיש בקנקן הפארודי שונה ממה שהיה בו בעבר ,והמראה החיצוני מטעה.
*
לא פחותה בחשיבותה בין הכלים הרטוריים היא הגרוטסקה .אף היא מבוססת על חיקוי מעוות.
אמנם ,העיוות קיים בכל הכלים הרטוריים של הקומי ,מן האירוניה המעודנת ועד הפארודיה
הבימתית ,אלא שהגרוטסקה מגדילה עשות בתחום זה .היא כה מרחיקה לכת בגישתה עד שהוא
בונה קריקטורה מפלצתית מחומרי-גלם ריאליים .תגובת הצופה לעיוות הגרוטסקי ניכרת בדרך
כלל בתחושת חנק ,מבוכה וחוסר-התמצאות .שכן בגילוייה הקיצוניים ,הגרוטסקה מציגה הפרה
קיצונית של איזון בין מרכיבים אנושיים ודוממים ,או שילוב משונה שלהם .היא מוציאה דברים
מהקשרם ומשנה את תמונת העולם המקובלת בכל היבטי ההצגה :בעלילה ,בלשון ,בדמויות .עם
המאפיינים של הגרוטסקה נמנה הניתוק כביכול של איברי הגוף ממהותו של האדם .במחזותיו של
חנוך לוין( ,כגון ביעקובי ולידנטל) האדם מופרד מאבריו ,ואלה – כמו עמוד השדרה למשל –
מכריזים על עצמאותם ,כאילו הם יצורים חיים ,שהם יותר מן האדם השלם .בדרך זו נוצרת
הנמכה של דמות האדם המעוררת הזרה ותחושה של זוועה לנוכח העיוות הגרוטסקי .בגילויה
הקיצוניים ,הגרוטסקה היא סגנון המצוי על גבול הקומי והטרגי .היוצר בנמען תגובה המערבת
צחוק וצמרמורת ,ובדרך זו כמו הסאטירה מועילה לגאול אותו מאשליית המציאות ומן התודעה
הכוזבת ,ולעשות לתיקון החברה.
גיליון 40ת א ט ר ו ן 73