Page 72 - תאטרון 40

‫"המקום הגדול" לבין ריכוזו התאטרוני והפרפורמטיבי בתחומי "המקום הקטן"‪ ,‬בין "חולות"‬
‫לכיבוש במלח‪ .‬במלוא הנימה המאניפסטית‪ ,‬נחוץ לכבוש בתשוקה מהפכנית עוד ועוד מחוזות‬

‫דמיון המחפשים אחר התמקמות זו‪.‬‬
‫כותב גד קינר‪" :‬האימפקט הרגשי‪-‬חושי של הסגמנט התמים והנקי הזה של חוויית‪-‬הקיום‬
‫הצברית – החול – מתהפך בשל מעשי הרצח‪ ,‬הפורנוגרפיה והעוול האתני הנערכים בו‪ ,‬בלי‬
‫שבהכרח יחול שינוי במשמעותו הסמיוטית; החול 'שלי'‪ ,‬הצופה‪ ,‬הופך ברמה התאטרונית‪,‬‬
‫החווייתית‪ ,‬המיידית ונטולת המשמעות‪ ,‬לחול דוחה ומנכר 'שלהם'‪ ,‬של הנכבשים והנרצחים‬
‫על ידי‪ ,‬העדים לפיחות האנושי שחל בצלמי‪ 11".‬מפיחות אנושי זה יכולה לצמוח ולהתבצע‬

‫ההיעשות המינורית‪.‬‬

‫תאטרון מחוקק חולות‪ .‬מתקן הכליאה חולות‪ 13.6.2015 ,‬צילום‪ :‬דפנה בן‪-‬שאול‬

‫מאמר זה משמש בשבילי הקשר התייחסות והשראה מאז צאתו‪ .‬הדברים נכתבו למען יום עיון‬
‫ויצירה‪ ,‬אירוע לרגל פרישתו של פרופ' גד קינר (קיסינגר)‪ 6 ,‬בינואר ‪ .2016‬אנצל אבן דרך זו‬
‫להודות לגדי על קולגיאליות חברית מתמשכת‪ ,‬פורייה ורבת אמון‪ ,‬על היוזמות שהניבו מסעות‬

‫‪.‬פדגוגיים ומחקריים‪ ,‬ואף על הקריאות לדגל‬
‫‪ 11‬שם‪.101 ,‬‬

‫‪  70‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬