Page 67 - תאטרון 40

‫דפנה בן‪-‬שאול‬

‫איתותים מופעיים מעולם (ישראלי) מינורי‬

‫ריכוז שליטה ריבונית בדימוי מרחבי‬

‫"המקום הגדול אינו המשכו והרחבתו של המקום הקטן"‪ ,‬כותב זלי גורביץ'‪ .‬לא מדובר ברצף‬
‫של סדרי גודל עולים‪ ,‬מן הבית לשכונה‪ ,‬לעיר‪ ,‬לארץ כולה‪ ,‬אלא בדילוג בין מציאות חיים‬
‫קרובה‪ ,‬עכשווית‪ ,‬מקומית‪ ,‬לבין רעיון‪ .‬כך יש בארץ מקומות שאינם אלא עצמם‪ ,‬ויש מקומות‬

‫שהם מטונימיה של המקום הגדול‪ ,‬ובהם מרוכזת באופן מיוחד "הארץ"‪ .‬המקום הגדול הוא‬
‫יותר מאתר מסוים ואף יותר מכל האתרים – הוא‬
‫הרעיון עצמו"‪1.‬‬

‫גורביץ' מטמיע בדברים אלו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את מושג‬
‫הקהילה המדומיינת של בנדיקט אנדרסון‪ ,‬המורכבת‬
‫מפרטים שאינם יכולים להכיר זה את זה באופן‬
‫מקיף‪ ,‬אבל משייכים את עצמם לתפיסות ולרעיונות‬
‫משותפים – אלו שאותם הוא קושר למדינת הלאום‬
‫המקנה לארץ את זהותה הקהילתית הדומיננטית‪.‬‬
‫הארץ כמדינת הלאום אינה פנטזיה או בדיון‪ ,‬ובכל‬
‫זאת מתהווה בתודעתה של קבוצת שייכות‪ ,‬וכך‬

‫מתקיימת כישות הכרתית‪ ,‬אפיסטמית‪2.‬‬

‫בית הבליעה‪ .‬פסטיבל א‪-‬ז'אנר‪ .‬תיאטרון תמונע‪,‬‬ ‫ככל תאטרון‪ ,‬התאטרון הישראלי לא מחויב "לרכז‬
‫‪ .2015‬צילום‪ :‬דפנה בן‪-‬שאוללשאול‪.‬ית הבליעה‪.‬‬ ‫בתוכו את הארץ"‪ ,‬בנוסח אתר "מיני‪-‬ישראל"‪,‬‬
‫פסטיבל א‪-‬ז'אנר‪ .‬תיאטר‪ ...‬ע‪ .2015 .‬צילום ‪-‬‬ ‫ולהגיב ישירות אל הרעיון המתמסד כריבונות‬
‫מדינית‪ 3.‬שהרי הוא מתקיים ומובלע בכל הפעלה של‬
‫דפנה בן‪-‬שאול‪.‬‬ ‫מנגנון תאטרוני ומופעי‪ ,‬כמדיום (ובאופן בינתחומי)‬
‫כשדה מוסדי (שאותו ניתן לכונן גם מחוץ‬
‫לטריטוריות ממסדיות)‪ ,‬בעבר ובהווה‪ ,‬במרחב‬
‫ישראלי אפריורי‪ .‬אולם בטריטוריה מרובה זו‬
‫התאטרון הישראלי מצדיק את שמו גם בהיותו מרחב‬
‫הפעולה שנתון בהתמודדות מתמדת – בדרגות‬

‫‪ 1‬זלי גורביץ‪ ,‬על המקום (תל אביב‪ :‬עם עובד‪.25 ,)2007 ,‬‬

‫‪ 2‬בנדיקט אנדרסון‪ ,‬קהילות מדומיינות‪ :‬הגיגים על מקורות הלאומיות והתפשטותה‪ ,‬תרגם‪ :‬דן דאור (תל‬
‫אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.)1999 ,‬‬

‫‪ 3‬ראו את הקריאה המוצעת לאתר מיני ישראל‪ ,‬תוך הדגשת האופנים שבהם משתבשת בו אשליית הייצוג‪,‬‬
‫בספרה של תמר ברגר‪ ,‬ברווח בין העולם לצעצוע‪ :‬על המודל בתרבות הישראלית (תל אביב‪ :‬רסלינג‪,‬‬

‫‪.178-145 ,)2008‬‬