Page 71 - תאטרון 40
P. 71
תמונע במסגרת פסטיבל א-ז'נר ב 2014-ו 2015-באוצרותו של יאיר ורדי 9.החלל כולו
והשולחנות ההיקפיים הארוכים היו מכוסים במלח .בהקשר המקומי המלח יכול בנקל
להיקשר לנוף המקומי ולאסוציאציות שהוא מתפעל – לא רק ים המלח ,אלא גם המיתוס
והאתוס הקשורים במעשי הכינון המתבצעים על מצע האדמה והחול המקומי ,זה שהפך גם
לחולות.
גד קינר מנתח כוח פעולה זה ב"רטוריקה מקומית בהצגת המחזה הישראלי :אסטרטגיה
פנומנולוגית" ,בו הוא מתמקד במוסכמת המציאות הקשורה באסוציאציות הקיבוציות,
המתופעלות באמצעות נוכחותו של החול הממשי וגורמים נוספים ,בהצגה רצח מאת חנוך
לוין בבימוי עמרי ניצן ב( 1997-המועלית שוב ב 2015-על ידי דדי ברון בתאטרון העיר
דיסלדורף)10.
בבית הבליעה הארוחה מורכבת כולה ,כולל ציר מי השתייה ,ממאכלים הכבושים במלח.
חלקם מוטמנים בתוך התלוליות על השולחנות ,חלקם מוגשים ממרכז החלל כשהם מעוצבים
כתמונות גרוטסקיות של טבע דומם ,ולמעשה "טבע מת" (( .Nature Morteהארוחה מנוהלת
על ידי שרת טקס ומוגשת באופן מתוזמר ,אדיב וממשטר על ידי צי של מלצריות ומלצרים.
זה מתחיל בטעימות פתייניות והולך ומסתאב ,בוודאי לאור האסתטיקה הדקדנטית ודפוסי
ההתנהגות שאומצו במהירות גם על ידי המשתתפים – כולל השלכת השאריות מעבר לשולחן.
מניסיון ,ההתנסות גובלת משלב מסוים בבחילה וכובשת כל רצפטור .האירוע מסתיים בביקוע
גוש מלח ענק שבו נכבש מוח .פני הריבון ופעולתו מוסטים למטפורה מרחבית פנומנולוגית –
כזו שלא רק מכה בתודעה דרך ממשות מטריאלית ,אלא מערבת את גופינו ומשפיעה עליו.
הנוכחות הכובשת של המלח ,המזון וכוריאוגרפיית ההגשה היא תוצאה של דמיון פוליטי
שמייצר דימוי מרחבי מאז'ורי .אבל אותה תבנית עצמה ממוססת ופוגמת את הדימוי ואת
חלוקתו לצדדים סכמטיים .על אף הדומיננטיות החושית והחומרית וההיבלעות בתוך הדימוי
הוא בנוי כהכלאה :הקניית הערך הפומבי נגזרת מכך שאנחנו שותפים ,בדרך ההבעה
הקולקטיבית ,לצריכת המזון הכבוש ,ובו-בזמן מותקפים על ידיו; יוצרים בגופינו את הנוף
המרחבי וממושטרים בו ,בעודנו נבלעים בדימוי של ניוון נהנתני וסובלים בו.
אין צורך להתנער ממועדוני השייכות הפוליטיים וקשה להימנע ,כאשר מדגימים דימויים של
מרחב ריבוני הנוצרים בהקשר פוליטי פרו-אזרחי ,מקישורם המיידי לתאטרון שוליים/פרינג'.
אף על פי כן ,העמדה המינורית אינה יכולה להיות זהה לרצועת שיוך מוסדית קבועה (ומתוקף
זה לקבל ,נניח ,את פרס קיפוד הזהב) .שכן היא התמקמות אסתטית-פוליטית גם בתחומיו –
וכך ,אפילו בעיבורו ובמנגנוניו ממש – וגם חיפוש דינמי אחר שוליו של מרחב השליטה
השואף להשליט סדר קבוע ומוכלל.
נוכל למצוא בטווח זה מסגרות ומוסדות המתפקדים כפלטפורמות יציבות ,פסטיבלים ,עבודות
מוזמנות ויצירות עצמאיות עם או בלי הרשאה .מובן שמסגרת הפעולה היא מקדם תרבותי
חשוב ועקרוני ,אבל אין לראות בה נתון אפריורי מובן מאליו .נחוץ – כמעשה מחקרי ,אמנותי
ופוליטי – לחזור ולשאול כיצד ,אם בכלל ,ניתן לזהות ולהסביר את ההתמקמות בין דמיוּן
9נושא פסטיבל א-ז'אנר 2014היה "כיבוש" ונושא פסטיבל א-ז'אנר 2015היה "מלחמה (ושלום)".
10ראו :גד קינר" ,רטוריקה מקומית בהצגת המחזה הישראלי :אסטרטגיה פנומנולוגית ",מותר ,)1999( 7
.102-97
גיליון 40ת א ט ר ו ן 69 
