Page 74 - תאטרון 40

‫המבקשים לעצב את סדר היום של השיח הציבורי‪ .‬כך גם הלץ המשתטה הבועט ברגל גסה‬
‫בכל כללי ההיגיון‪ ,‬ולועג לכל המוסכמות החברתיות‪.‬‬

‫לכל אחד מהם – ז'אנר קומי המייצג אותו‪ .‬את ההשתטות והשעשוע מייצגת בצורתה‬
‫הקיצונית ‪ -‬הפארסה‪ .‬את השנינה – שכל כולה חתירה אל האמת ‪ -‬מייצגת הסאטירה‪ .‬ואילו‬
‫הקומדיה מערבת בעלילתה קצת מזה וקצת מזה‪ ,‬כאשר עלילתה מכוונת להשבת הסדר הטוב‬

‫על כנו‪ ,‬וההתרחשות נחתמת בה באווירה של פיוס‪.‬‬

‫*‬

‫הפארסה ‪ -‬כל‪-‬כולה נהנתנות ושעשוע; ויש לה גיבור משלה‪ ,‬הלץ‪ .‬עיקרה בקצב המהיר של‬
‫האירועים המתרחשים במהלכה‪ ,‬קצב העולה פי כמה על זה הקיים בעולם החוצבימתי או‬
‫בז'אנרים קומיים אחרים‪ .‬אימה הורתה היא כנראה "המימודיה"‪ ,‬שהומצאה ביוון הקדומה על‬
‫ידי אמנים דיוניסיים‪ ,‬שנקראו מימוסים‪ .‬כמו המימודיה גם הפארסה גדושה במשחקי השתטות‬
‫וזרועה מצבים מופרכים‪ .‬הפארסה משוחקת אמנם במהירות‪ ,‬אבל קצבה המואץ לא רק שאינו‬
‫מסתיר את מופרכותה‪ ,‬כמו שחשב לסינג‪ ,‬אלא אדרבא חושף אותו יותר ומוסיף לה לווית חן‪.‬‬
‫הוא גם מנכר את הצופה לעולם הבדיוני המועלה לפניו‪ ,‬ולפיכך מסלק כל אשליה תאטרונית‬

‫שאפלטון או ברכט או פיסקטור כה הזהירו מפניה‪.‬‬

‫ההשתטות משעשעת בעזרת שורה של חיקויים מעוותים ונימות רטוריות המנמיכות את צלם‬
‫האנוש של הליצן המשתטה או של קורבנו‪ .‬ההשתטות נעה בין ליצנות מבודחת להשתוללות‬
‫גופנית פרועה – הסלאפ סטיק – המסמנת את הקצה התוקפני ביותר של מערכת הפעולות‬
‫הבימתיות‪ .‬הפארסה מבקשת לגרום הנאה החותרת תחת מוסכמות חברתיות ומגבלות‬
‫הגיוניות‪ .‬כל כולה אי‪-‬רציונליות חוגגת‪ .‬בטהרתה היא לכאורה ליצנות לשמה‪ .‬אין היא רוצה‬
‫כביכול לגלות דבר מה או להעביר מסר כלשהו‪ ,‬ואינה רוצה ללמד דבר‪ .‬לכאורה‪ ,‬די לה בכך‬
‫שהיא משעשעת‪ .‬לשם כך היא משתמשת במערכת פעולות ותחבולות קומיות היוצרות מצבים‬
‫מבדחים‪ ,‬ומציגות את הליצן או את קורבנו כשוטים מוחלטים‪ .‬אולם גם בקיצוניותה –‬
‫הפארסה רומזת‪ ,‬אם גם אינה אומרת בפה מלא ‪ -‬שהחיים חסרי משמעות‪ ,‬והאדם חסר אונים‬
‫מול כוחות גדולים ממנו‪ ,‬המתעללים בו ממניעים חסרי פשר‪ ,‬כפי שאפשר להבין מן הקומדיות‬
‫הפרועות של חנוך לוין (כולם רוצים לחיות‪ ,‬שיץ‪ ,‬יעקבי ולידנטל) או הרולד פינטר‬

‫(מסיבת יום הולדת) או איז'ן יונסקו (הזמרת בעלת הקרחת)‪.‬‬

‫*‬

‫את השנינה מייצגת בראש ובראשונה הסאטירה‪ ,‬המגחכת את הנסיבות החברתיות ואת‬
‫טיפשותם‪ ,‬רוע לבם ושחיתותם של אילי ההון והשלטון‪ .‬מכאן שיש לה תכלית מעבר לבידור‪,‬‬
‫ובעיקר עניין לה לפזר את האשליות שהפיצו בעלי הממון והשררה‪ .‬הגיבור שלה הוא האיירון‬
‫בווריאציות הנגזרות מן ההקשר‪ :‬פעם הוא נינוח ומופנם‪ ,‬ופעם קולני ונסער‪ .‬אבל תמיד הוא‬
‫מושחז‪ .‬ההנחה של יוצר הסאטירה היא‪ ,‬שהשינוי יקרה כתוצאה מן המלחמה בפגמים‬
‫ובתופעות השליליות באמצעות לעג‪ ,‬כלומר‪ :‬על‪-‬ידי כך שהסאטירה תעורר יחס של שלילה‬
‫ובוז כלפי אותן תופעות שליליות וכלפי האנשים המחוללים אותן‪ .‬את השנינה מפעיל "זריז‬
‫הדעת" בעזרת האירוניה‪ ,‬הסרקזם‪ ,‬הציניות והסארדוניה‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬שהאיירון השנון מגיש‬
‫את מאכליו כשהם מתובלים כדבעי‪ :‬בצד האירונית הממולחת או המפולפלת‪ ,‬מצויים‬

‫הסרקאזם החמצמץ‪ ,‬הציניות החריפה והסארדוניות המרירה‪.‬‬

‫‪  72‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬