Page 70 - תאטרון 40
P. 70
לעתים אין קושי לזהות באופן מפורש ביותר את צורות ההכלאה (וברוח השעה ,את הדימוי
המתבולל) .למשל ,ב"סוכת נצח" בפעולתה של קבוצת סלה-מנקה ,לאה מאואס ודיאגו רוטמן
(שגם עליה לא ארחיב כאן) – אירוע אמנותי-פוליטי שבמרכזו הצבה המורכבת מפחון בדואי
שנרכש משבט הג'האלין ליד מעלה אדומים וסוכה כשרה ,שתחילה הוצבה בסוכות תשע"ד
בחצר בית הנסן בירושלים .הסוכה היהודו-בדואית נרכשה על ידי מוזיאון ישראל ומוצבת
כעת בתערוכה גוף ראשון רבים .דוגמה נוספת לדימוי מוכלא היא הפעולה וההצבה "מסגד
הביטחון" של קבוצת זיק ,שהועלתה בגרסות שונות בסטודיו הקבוצה ומיועדת למוזיאון תל
אביב (ב .)2016-במרכזה רפליקה עצומה של מגדל הקריה ,שניצב כידוע מול המוזיאון,
כשהוא מוכלא עם חלקו העליון של מסגד .כמו השלב המוזיאלי של "סוכת נצח" ,ובזיקה
מעניינת לתערוכה הפרפורמטיבית "אוסף לאומי" של תנועה ציבורית שבוצעה במוזיאון תל
אביב (ב ,)2015-הדמיון הפוליטי לא רק מכליא בין דימוי של לאום לבין זהות מינורית ,אלא
כורך אותם בשלושת המקרים במעמדו התרבותי ההגמוני של המוזיאון ,בנוכחותו
הארכיטקטונית ובמיקומו האורבאני.
לעמדה המרכזת את ריבונותו של המקום הגדול בדמות מגדל ביטחוניסטי אוסיף מתקן נוסף –
נוכחותו הסצנוגרפית אבל הממשית של מתקן הכליאה חולות בקציעות בהצגתו הראשונה של
"תאטרון מחוקק חולות" ,יוזמה עצמאית של חן אלון יחד עם אבי מוגרבי וקבוצה מחויבת
ורב-לשונית של מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן וישראלים 7.אירוע חד-פעמי זה הוצג
בשבת ,בזמן שבו המתקן פתוח ,ברחבה הסמוכה .ההצגה כוללת סיטואציות יומיומיות
שמושפעות ישירות מחוק המסתננים והופכת בסופה לזירת דיון אזרחית ומשפטית ברוח
אוגוסטו בואל ,המממשת את העיקרון המינורי של הבעה קולקטיבית .במתכונת זו היא
ממשיכה לרוץ במקומות שונים ,והתרחבות זו לאולמות ממוסדים חשובה להצלחתה ולכוחה.
בהתרחשותה הראשונה ותלויית המקום נוצר מצב מעניין במיוחד ,שבו דווקא דימויו הנוכח
של האתר הקונקרטי אפשר הפעלה אינטנסיבית של דמיון פוליטי .מבעד לפעולה התאטרונית
חולץ הכלא מן הפונקציה המיידית שלו ושימש מושא להשלכה – הוסב לצורה נטולת הפנים
של החוק המקנה סדר ללאום במרחב הריבוני ,במחיר השררה וההפקרה של אלו הנמצאים
מחוץ לקבוצת השייכות .כאשר המחצלת שנפרשה ברחבה על העפר הצחיח בין מאות
התגודדויות הפכה לזירת דיון ,התחדדה עוד יותר ההכלאה התאטרונית או שמא המציאותית
לגמרי :המרחב המאז'ורי הפך לזמן-מה לנוף של המעשה המינורי .דימוי החוק ,השואף
להאחדה דרך הגדרות סטטיות ,נצפה מבעד לנטילת בעלות על פעולת החקיקה כהתהוות,
כתנועה של היעשות.
דוגמה מרחבית שונה היא האירוע בית הבליעה – ארוחת כבושים (של טליה הופמן ,עפרי
עומר ,איילת הלפרן ,מיה אלרן וצוות גדול של מבצעות ומבצעים) 8,שהועלה בתאטרון
7תאטרון מחוקק חולות ,פרויקט משותף של היוצרים :חן אלון ואבי מוגרבי; בימוי והנחיה :חן אלון; שחקנים,
יוצרים-שותפים :יונתן יוהאנס אסטיפאנוס ,אוואט אשאבר טספאמיקל ,דוויט צגאי ,שחרית ירושלמי ,נורלדין מוסא,
איברא מנאן ,גוויטום ברהנה מרוואט ,ליאת שבתאי ,רוני לבנון ,דורון לב ,רותם גולדנברג.
8מאת :טליה הופמן ,עפרי עומר ,אילת הלפרן ,מיה אלרן; בביצוע (ב :)2015-נתן הלפרן ,מירי קירמאיר,
דורית אבנט ,מרינה גרצ'אניק ,עינב רוזוליו ,גלית קריידן ,מיכל בן יהודה ,כרמל בר ,מיכל איגל ,שאול
פרוינד ,מאיה ארבל ,לינוי אלבכר; כיבוש מזון :חוות צוק המעדנייה -אסף שנער ותומר צוק.
68ת א ט ר ו ן גיליון 40
