Page 64 - תאטרון 40
P. 64
זהבה כספי
הדגם ההיסטורי מול הדגם המיתי-אגדתי
סינדרום ירושלים ועץ אחרון בירושלים
השוואה קצרה בין מחזהו של יהושע סובול סינדרום ירושלים ( ,)1988לבין מחזהו של דני
הורוביץ קמצא ובר קמצא ,שהוצג בשם עץ אחרון בירושלים ( ,)2006שניהם בבימוי כותביהם,
תוכל להדגים היטב את ההבדל המהותי בין יצירה ,שנשענת על מקורות היסטוריים (סינדרום
ירושלים) ,לבין כזו שנשענת על מקורות מיתיים או אגדתיים .שתי ההצגות ,שהוצגו בתאטרון
חיפה ,החלו כפרויקטים בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים ולתהליך העבודה עם
הסטודנטים על ההצגות היה תפקיד נכבד בעיצובו של התוצר הסופי.
שני המחזות חוזרים לפרק טראומטי במיוחד בהיסטוריה היהודית ,חורבן בית שני ,שהיה בעל
השלכות קריטיות וארוכות טווח בחיי האומה (אלפיים שנות גלות) .אך דרכם שונה .בעוד יהושע
סובול בחר להשתית את סיפור החורבן על מקורות היסטוריים ,היינו ,ספרו של יוסף בין מתתיהו
(יוספוס פלביוס) מלחמות היהודים ,הורוביץ אימץ את גרסת חז"ל לחורבן ירושלים ,כפי שהיא
מוצגת במדרשים בתלמוד הבבלי והירושלמי במסגרת "אגדות החורבן" .המקורות התלמודיים
והמדרשיים הם מהמאות ה 4-וה 5-לספירה ,המקור של בן מתתיהו קדום יותר והוא מהמאה
הראשונה לספירה ומתעד את התקופה בה הוא עצמו חי .כיום ברור לנו שאין נרטיב היסטורי
אובייקטיבי ,והוא מותנה תמיד בזהותו של ההיסטוריון ובתפישותיו הפוליטיות ,אך ככלל טקסט
היסטורי מתבסס על עובדות ואירועים ממשיים ,והוא פחות סובייקטיבי באופן יחסי מכל טקסט אחר
שמתאר את העבר.
בחירתו של סובול בפרדיגמה ההיסטורית מודעת ומכוונת מטרה :היא אפשרה לו לבחון הלכי רוח
זהים ,תולדה של נסיבות היסטוריות ופוליטיות דומות ,ולהצביע על הסכנה הכרוכה בהם לקיומו של
הגוף הלאומי כיום .סובול מנצל את זיכרון החורבן ההיסטורי ,שממשיך לחיות בתודעה הלאומית גם
בישראל העצמאית – במטרה לתקן את הנרטיב ,שאנחנו מספרים לעצמנו על סיבות החורבן ,ולהציג
את העובדות ההיסטוריות ,לדבריו" ,כהווייתן" .יחד עם זאת ,תכליתו של סובול אינה ידע היסטורי
כשלעצמו .באמצעות אנלוגיה ,שסובול משרטט בין מציאות ישראלית (עתידית) לבין העבר
ההיסטורי (תקופת בית שני) ,הוא בוחן את סכנותיו של הפונדמנטליזם הדתי-משיחי העכשווי,
ומשתית את החזון הקודר שהוא מצייר על העתיד הצפוי לישראל ,על לקחי אותו עבר לאומי .בראיון
לדן אוריין הסביר סובול כי הדחף העיקרי לכתיבת המחזה סינדרום ירושלים מקורו בחרדה מפני
האפשרות שגורלו של הבית השלישי עשוי לחזור ולשכפל את גורלו של הבית השני.
במחזה של סובול ,האנלוגיה בין אז לעכשיו נוצרת בפועל באמצעות המודל של "הצגה בתוך הצגה"
וגבולות רופפים ונזילים בין ספירות קיומיות וזמניות שונות .דני הורוביץ בחר להציג על הבמה רק
את סיפור העבר .אמנם ,גם דני הורוביץ יצר מסגרת מבנית להצגה על-ידי הוספת פרולוג ואפילוג
לסיפור התלמודי ,אך מסגרת זו חסרה את מאפייניו של מודל ה"תאטרון בתוך תאטרון" .הפרולוג
והאפילוג אינם מציבים בהצגה של הורוביץ מישור אונטולוגי שונה מזה של פנים המחזה ,אלא
62ת א ט ר ו ן גיליון 40
