Page 55 - gag 43
P. 55
הסמויים מן העין .אפילו על מילה אחת שברא במחי קולמוס – "צפרירים" – אפשר
לכתוב מאמר של עשרות עמודים .אף-על-פי-כן ,אילו כתבתי עליו ערך
באנציקלופדיה (ואינני אוהבת את הז'נר וממעטת להידרש אליו) לא הייתי מציינת
שהוא "גדול סופרי ישראל" .לכל היותר הייתי מצטטת משפט מדבריהם של אותם
מבקרים שהעלוהו על נס ,תוך ציון מספר המחקרים שנכתבו על יצירתו (למעלה
ממאה!) .ואף זאת :תהליכי השבטיות והאטומיזציה שהתחוללו בחברה שלנו בדור
האחרון מקרינים גם על הנעשה בתחומי הספרות .לכאורה אסור לומר זאת בגלוי מחמת
כלליה של התקינות הפוליטית ,אך אעז ואו ַמר שרבים מן הכיבודים ,הה ֲע ָּרכות ,מענקי
העידוד וה ְפרסים הספרותיים מוענקים כיום לפי מפתח של "העדפה מתקנת" ,ולא לפי
משקלה הסגולי הא ִמתי של היצירה ,ומאיימות להוריד את הקלסיקה המודרנית שלנו
ִמ ַקדמת הבמה ולהעלות תחתיה " ַמ ְמ ְז ֵרי ֵעט ְו ַר ְעיֹון" (כדברי ביאליק בשירו "חלפה על
פ ַני") .,על כן ,לדברי השיפוט וההערכה הנשמעים כיום ברמה אין ערך רב ,ובוודאי
שמקומם לא יכירם בערכים אנציקלופדיים.
באופן יותר כללי ,אני תוהה על המתכונת השגרתית ,הרֹווחת ,של עיסוק ביצירות■
תרבותיות .אני קורא הרבה ספרים ישנים ,שהמחברים שלהם פחות או יותר נשכחו,
אבל יצירותיהם נראות לי יותר מעניינות ,עשירות ומאירות עיניים מיצירות רבות של
בני זמננו .למה אנחנו מרשים לעצמנו לזנוח אוצרות תרבות רק מפני שבדורם
המחברים לא נחשבו האריות שבחבורה? יש בני זמננו שכל מה שייצא מתחת לידיהם
יזכה לתשומת לב רבה ,בכל המישורים ,למרות שיצירות רבות מספור של בני דורות
קודמים היו טובות יותר מבחינות שונות .יש פה עיוות של הדרך המקובלת לכונן את
החינוך לתרבות .כך נראה לי.
אינני יודעת אם באמת יש ספרים רבים שראוי היה להאירם ,ונשכחו בקרן זווית ,אך מן
הסתם יש פה ושם כאלה המצפים לזרקור שיגלה אותם ויגאל אותם מן העלטה .קראתי
לא מכבר את הנובלה "ישימון" מאת א"ל אריאלי – סופר נידח למדי ,שבראשית דרכו
ברנר הזכירֹו בנשימה אחת עם עגנון .בתום הקריאה חשבתי ,ביני לביני ,שאילו המשיך
אריאלי לכתוב יצירות ארץ-ישראליות ואלמלא היגר בשנות העשרים לאמריקה ,הוא
היה בוודאי משתלב במקום גבוה מאוד בהייררכיה של הספרות העברית החדשה .ייתכן
שגם בתחומי השירה העברית צללו סופרים אחדים ,שלא בצדק ,לתהום הנשייהִ ,מסיבה
זו או אחרת .ואולם ,בעוד שאנו מהרהרים בדמויות אחדות שנשכחו ונזנחו ,רובצת על
הספרות העברית כולה ,גם על שיאיה הבלתי מעורערים ,סכנת ִשכחה והשכחה .בשל
האווירה הנוצרת לאחרונה באמצעות רשת כזבים צינית של פוליטיקאים משוללי כושר-
ראייה לטווח-ארוך ,הולכת וגוברת הנטייה לעודד טקסטים פזמוניים ירודים שכל קטן
ושוטה יכול לחברם (שתמליליהם ראויים להיקרא "סתמלילים") ,בשם אי ֵדאלים מזויפים
של "רב-תרבותיות" .אגב כך ניזוק מעמדם של משוררי מופת חד-פעמיים כדוגמת
ביאליק ,אלתרמן ועמיחי הנדחקים בימינו לקרן זווית ומאבדים את קוראיהם .כדי שלא
ַּגג גיליון 53 43
