Page 50 - gag 43
P. 50
פֹו ִלי ִטיָּ / ,ל ֵעי ַנ ִים ֶׁה ֵבט פֹו ִלי ִטיָּ / .כ ְך אֹו ַא ֶׁח ֶׁרת ְ /ל ָּכל ְד ָּב ֶׁרי ָּך ִה ְדהוד ְ /ל ָּכל ְש ִתיקֹו ֶׁתי ָּך
וייכרט) .לכאורה ,דבריה של שימבורסקה רֶׁשפְיל ָּך (מפולנית: ִה ְש ַת ְמעות פֹו ִלי ִטית".
ָּע ָּבר פֹו ִלי ִטי" נשמעות אבסורד גמור); ואולם, כמו " ַל ֵג ִנים נשמעים הזויים (מילים
במחשבה שנייה ,במציאות הגלובלית שבה אנו חיים (והיהודי תמיד חי ופעל במציאות
גלובלית) ,דבריה אינם בגדר אבסורד כל עיקר .הדנ"א שלנו ,שהוא בין השאר
תוצאה של מסלול הנדודים של אבותינו ואבות אבותינו ,נקבע באמת בעקבות נסיבות
פוליטיות ,והוא יוסיף וישתנה בעקבות נסיבות פוליטיות חדשות שתתרגשנה עלינו
ועל דור-ההמשך שלנו מעת לעת .ואף-על-פי שכל יצירה כמעט יכולה להתפרש
כמגויסת ,מעטות הן היצירות שחוללו ִמפנה פוליטי של ממש ,כדוגמת זה שחולל
ספרה של הריאט ביצ'ר סטו אוהל הדוד תום שסייע לביטול העבדות ,ספרו של אמיל
זולא אני מאשים שהשפיע על הרצל ועל חייו ועתידו של עם ישראל ,או שירו של
ביאליק "בעיר ההרגה" שבעקבותיו הוקם כוח המגן העברי.
אולי בדרך כלל הספרות אינה מגויסת ,אבל באותו זמן הסופרים והמשוררים■
עצמם נשמעים מאוד מגויסים ,אפילו יותר מדי מגויסים .אני מעיד על עצמי שאחרי
קריאה ממושכת של טורים פוליטיים שכתבו סופרים או משוררים (לא כולם ,כמובן)
או שמיעה מתמשכת של נאומי החוצות שלהם ,הפסקתי לקרוא את היצירות
הספרותיות שלהם .רמת הביטוי הפוליטי שלהם הייתה כל כך דלה ,קלושה ,עלובה,
התוכן היה כל כך רדוד ,חלול ,בנאלי ועם זאת מתנשא ,עד שראיתי בדבריהם עדות
קשה על דרכי המחשבה והטיעון שלהם בכללותם.
עליי לאשר בצער את דבריך :כיום הולכים ומתרבים הסופרים הכותבים כתיבה
"פונדמנטליסטית" שמשוכנעת מדיי בא ִמתותיה; כזו שאינה נובעת מחשיבה עצמאית,
ואינה מעודדות חשיבה עצמאית .לכל שאלה ולכל בעיה יש תשובה מוכנה מראש עם
סימן קריאה בסופה ,ותשובה זו מציגה על-פי-רוב איזו "אמת" מונוליתית הרחוקה
ת"ק פרסה מאיזו אמת אובייקטיבית כלשהי .מעניין שדווקא הפלג המכונה "ליברלי"
הפך בדור האחרון דֹוגמטי וקנאי לא ִמתותיו המקודשות לא פחות מהחוגים החרדיים.
לפעמים מתעוררים געגועים לאיש תרבות כמו המו"ל זלמן שוקן ,שאסר (כן ,ממש
אסר!) על עגנון להביע את דעותיו הפוליטיות ביצירתו .וכך ,אם אינך חוקר ספרות
הבקי בפרטים ,אתה יכול עד היום לקרוא ביצירות עגנון וליהנות מהן מבלי לדעת אם
הוא כתב אותן לפני ה"קֹונ ֶׁוורסיה" שלו או אחריה .הקורא ב"סיפור פשוט" יכול
להתפעל מיכולתו של הסופר להכיר את הנפש האנושית ולתאר מערכות יחסים
מורכבות ש"בינו לבינה" מבלי לדעת אם עגנון ָּדגל במדיניות "ההבלגה" של וייצמן
או במדיניות "היד הקשה" של הרוויזיוניסטים .גם אני ,כמוך ,יכולה להבחין בהגות
הרדודה של אותם סופרים בני-ימינו שטרחו ופר ֹשו לפנינו את " ִמשנתם הפוליטית" .זו
מחלחלת גם אל בין שורות ספריהם ,וגורעת לדעתי מערכם ,בגלל אי-היכולת להקשיב
ַּגג גיליון 48 43
