Page 101 - גג 47 16במאי

‫במערכת‪ ,‬כמו 'הזהב השחור' בתעשיית הנפט‪ .‬הם חומרי הבנייה של 'הרייטינג'‪ ,‬שבלעדיו‬
‫אין קיום לתוכניות 'הריאליטי'‪ ,‬ולמהדורות החדשות‪ ,‬ולסדרות הדרמטיות והקומיות‬
‫למיניהן‪ ,‬בלעדי המשאב הזה ‪ -‬סופם ודאי‪ .‬תחשיב זה מופנם בתעשייה הטלוויזיונית‪,‬‬
‫ומגדיר את היחסים בין המציאות לבין הבדיון שבה‪ ,‬בין הגילוי והכיסוי‪ .‬בתקופה הפוסט‪-‬‬

‫מודרנית חצתה התופעה מזמן את כל הגבולות שבין חזות להתחזות‪.‬‬

‫אבל אני מציע להכיר ביצירת אמנות כיצירה ראויה אם היא מפנה את תשומת לבו של הנמען‬
‫אל המשחקים האסתטיים של בבואות המציאות‪ .‬לצורך זה יש להניח‪ ,‬רק לצורך המשחק‬
‫האמנותי לשמו‪ ,‬כי בצד עולמנו ‪ -‬קיים גם עולם הבבואה‪ .‬בעולם בבואה זה מסתיים משחק‬
‫המחבואים של האמנות עם עצמה‪ .‬אין ממשות אחרת בלתה‪ .‬המשמעות היא הכרת עולם‬

‫הבבואה המושלם‪ ,‬וזוהי‪ ,‬למעשה‪ ,‬הכרת הממשות האפשרית היחידה‪.‬‬

‫כי הממשות‪ ,‬אומרים כללי המשחק הזה שלנו‪ ,‬ואומרים חכמי הבבואה ואמניה‪ ,‬הממשות קיימת רק‬
‫כבבואה‪ ,‬שם ‪ -‬בעולם האספקלריה‪ .‬ומה מעבר לממשות הבבואה? מעבר לה ‪ -‬אין כלום‪ .‬כי‬
‫באמנות – העבר אין לו ממשות שונה משל ההווה‪ .‬הווירטואלי אינו נבדל מן הממשי‪ .‬כי גם‬
‫הממשות האמנותית היא מה שאנו תופסים מתוכה‪ .‬ומה אנו תופסים? רק מערכת סימנים‪ ,‬הנחלקים‬
‫למסמנים ולמסומנים‪ .‬אלה ואלה מלים‪ .‬המסמנים המיוצגים בכתובים הם מלים‪ ,‬והמסומנים‬
‫המיוצגים בהכרתנו הם מלים‪ .‬אלה ואלה חיים בשפה‪ .‬ההבדל ביניהן בכך‪ ,‬ש"המסמנים" מודים‬
‫שהם מצויים בשפה‪ ,‬ואילו "המסומנים" הם ישים המתחזים כאילו הם קיימים מעבר לשפה‪ ,‬לפי‬
‫שהם הינם המציאות "הממשית"‪ .‬אבל הרי קיומם‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬הוא בתודעתנו‪ ,‬ומחוצה לה אין לנו‬
‫אליהם שום גישה‪ ,‬כפי שהראה קאנט לפני שלוש מאות שנה בספרו הגאוני ביקורת התבונה‬
‫הטהורה‪ ,‬שכן מעבר לעולם התופעות‪ ,‬שרק אותו אנו מכירים‪ ,‬קיימת התהום הנסתרת של‬
‫"הדברים לכשעצמם" )‪ (Ding an sich‬ואותם לעולם לא נתפוס בהכרתנו‪ ,‬כי אין לדעת כלום על‬
‫המציאות מעבר לייצוגיה בתודעה‪ .‬וגם אם נדבר על מציאות זו כעל ממשות לא נודעת‪ ,‬מה השגנו‬

‫בכך? לא כלום‪ .‬הלא שוב דיברנו עליה במלים‪ ,‬היינו ‪ -‬בסימנים‪.‬‬

‫אמנות הבבואה הפוסט‪-‬מודרנית נוצרה דווקא בתקופתנו‪ ,‬כי זוהי תקופה שבה המלים‪ ,‬המעבירות‬
‫משמעויות‪ ,‬איבדו כל תוקף‪ .‬אנו חיים בתקופה שהחלימה לכאורה מן האידיאולוגיות‬
‫הטוטליטריות‪ ,‬אך עברה אל קוטב הטוטליטריֹות הניהיליסטית‪ .‬תקופה שבה מידות מוסריות‬
‫ורעיונות אינם בעלי‪-‬תוקף כשלעצמם‪ ,‬אלא רק אמצעים למניפולציות פוליטיות או כלים לקידום‬

‫אינטרסים שיווקיים‪.‬‬

‫אמנות הבבואה אינה משתוקקת אל "האמת" החבויה וחסרת הצורה‪ .‬אין היא מסתפקת בצורות‬
‫ובצללים שבמערה הפוסט מודרנית‪ .‬היא מצהירה על עצמה כאמנות העוסקת בישויות‬
‫וירטואליות‪ ,‬גם כשיש להן "כפילים" בעולם האמיתי‪ ,‬ובתוך עולם וירטואלי זה היא חותרת אל‬
‫הממשות במלוא יפעתה‪ .‬אני מציע אפוא להניח‪ ,‬לצורך המשחק האסתטי‪ ,‬כי בצד עולמנו הרוחני‬
‫קיים גם עולם הבבואה‪ ,‬כמו העולם שמחוץ למערה האפלטונית‪ .‬בעולם בבואה זה אין ממשות‬
‫אחרת זולת הבבואה‪ ,‬והמשמעות של המשחק האסתטי היא ההכרה באמצעות הדימיון של עולם‬

‫הבבואה כעולם של ממשות מדומה‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪99 47‬‬