Page 99 - גג 47 16במאי

‫האפלטונית‪ ,‬עם המציאות שמחוץ למערה‪ .‬המודרניזם שאף אל המהות הפנימית‪ ,‬שמעבר‬
‫לכותלי המערה‪ ,‬ולכן ויתר על הצורה וגילה את התוך הפנימי‪.‬‬

‫אולם כפי שגורס ז'אק דרידה‪ ,‬מן ההוגים המרכזיים של הפוסט מודרניזם‪ ,‬גישה זו בטעות‬
‫יסודה‪ .‬לדעת דרידה האמת קיימת בלשון‪ ,‬וההוגים‪ ,‬התרים אחר האמת‪ ,‬ניווטו אותנו‬
‫לחשוב‪ ,‬כי הצליחו לכונן שיטות מחשבה המתעלמות מן התכונות המשבשות של הלשון‪.‬‬
‫שהרי התבונה אינה יכולה להגיע לאמת המאשרת את עצמה‪ .‬דרידה‪ ,‬במסתו "נפתולי‬
‫בבל" עומד על התלבטויותיו של מי שמתרגם טקסטים משפה לשפה בעקבות חיבורו של‬
‫ולטר בנימין "משימתו של המתרגם"‪ ,‬אותו מבוא שכתב בנימין בשנת ‪ 1921‬לתרגום של‬

‫תמונות פריזאיות מאת בודלר‪ .‬וכך כותב דרידה )בתרוגמה העברי של מיכל בן נפתלי‪:‬‬

‫"התרגום מבטיח מחוז התפייסות בין הלשונות‪ .‬הבטחה זו‪ ,‬אירוע סמלי כראוי‪,‬‬
‫המצרף‪ ,‬מזווג‪ ,‬משיא שתי לשונות כמו שני חלקי שלם גדול יותר‪ ,‬קוראת ללשון‬
‫אמת‪ ,‬לא ללשון אמיתית‪ ,‬ההולמת תוכן חיצוני כלשהו‪ ,‬אלא ללשון אמת‪ ,‬ללשון‬
‫שאמיתותה אינה מורה אלא על עצמה‪ .‬מדובר באמת כאותנטיות‪ ,‬אמת של מעשה‬
‫או של אירוע שיהא שייך למקור יותר מאשר לתרגום‪ ,‬גם אם המקור נמצא כבר‬

‫בעמדת תביעה או חוב" )נפתולי בבל‪ ,‬רסלינג‪ 2002 ,‬עמ' ‪.(75‬‬

‫התרגום העשוי היטב הוא אפוא התרגום של מה שאינו ניתן לתרגום‪ .‬ואמנם‪ ,‬הוא גם אינו‬
‫מתורגם‪ .‬שהרי מדובר על "המובן ההתכוונותי" או על "אופן ההתכוונות"‪ .‬האם ייתכן‬
‫תרגום נאמן? לפי דרידה‪ ,‬בסופו של דבר אנו נותרים עם המשמעות שלנו‪ ,‬עם התרגום‬
‫שלנו‪ .‬והרי התרגום "שלנו" אינו אלא צדו השני של מטבע ההבנה שלנו‪ .‬הלא כל הבנה‬

‫של טקסט היא תרגום מן המקור אל השפה המובנת לנו‪ ,‬תוך שימוש במלים שלנו‪.‬‬

‫זה גם מה שעלה בגורלם על המיתוסים שהגיעו אלינו כמסר מן העבר‪ ,‬אליבא דקלוד לוי‬
‫שטראוס‪ .‬לפי דרידה‪ ,‬הם התעוות בשפה‪ .‬לא צדק הסטרוקטורליסט לוי‪-‬שטראוס‪ ,‬כאשר‬
‫סבר שהמיתוס נועד לשמש כצינור להעברת משמעויות )למשל‪ ,‬אזהרה מפני גילוי עריות‬
‫במיתוס של אדיפוס(‪ ,‬שנשלחו מן העבר אל ההווה‪ .‬משמעויות המסר של העבר נוצקו‬
‫במלים‪ ,‬והמלים האווריריות מכסות‪ ,‬לפי דרידה‪ ,‬במקום לגלות‪ .‬המלים חוסמות את‬
‫המשמעויות ועושות את העברתן לבלתי אפשרית‪ .‬כל מה שאנו נותרים אתו הוא הבבואה‬

‫שבה אנו משתקפים‪ ,‬אנו והתרגום שלנו‪ ,‬אנו וההשתקפויות שלנו‪.‬‬

‫תחבולת ריבוי הציטוטים בפוסט‪-‬מודרניזם משמעה‪ ,‬שהאובייקט האסתטי אין לו ממשות‬
‫אלא כהשתקפויות של העבר‪ .‬השתקפות בתוך השתקפות‪ .‬אספקלריה נשקפת באספקלריה‪.‬‬
‫אם תופסים את התופעה בדרך זו‪ ,‬הרי ריבוי הציטוטים מן העבר ביצירות פוסט‪-‬מודרניות‪,‬‬
‫נועד למטרה אסתטית שהיפעלות ראויה מאוד בצידה‪ .‬האובייקט האסתטי כולו קליפות בצל‪,‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪97 47‬‬