Page 94 - גג 47 16במאי
P. 94
תחבולת ריבוי הציטוטים מן העבר ביצירות פוסט-מודרניות ,נועד למטרה
אסתטית שהיפעלות ראויה מאוד בצידה .האובייקט האסתטי כולו
כקליפות בצל ,שככל שאתה מסיר אותן ,אתה מגלה אחרות מעבר להן.
כאן החן ,הברק ,התעוזה של המשחק האסתטי
בין המסמנים לבין המסומנים.
שכן הוא ,כזכור ,מזוהה בשם פול אוסטר .אגב ,פול אוסטר האמיתי מתגלה בהמשך לא
כבלש אלא דווקא כסופר הכותב מאמרים ושירים ,ורק בגלל תקלה בחברת הטלפונים
צלצל הטלפון ,שהיה מיועד אליו ,בביתו של דניאל קווין .בנו של אוסטר נקרא ,הפלא
ופלא ,דניאל .ואם לא די בכך ,פול אוסטר הוא זה החתום על הספר" ,הטרילוגיה הניו-
יורקית" ,אבל את הסיפור ,כך מתברר ,כתב ידיד שאינו חושף את זהותו .וזה רק קצה-
קציה של התסבוכת.
ובכן ,הסיפור הראשון בטרילוגיה" ,עיר הזכוכית" ,סובב סביב דמותו של סופר אלמן
ובודד שמתחזה לבלש פרטי ועוקב אחרי אב שהשתחרר מהכלא ,לבקשת בנו .במהלך
המעקב נהיה הסופר אובססיבי יותר ויותר לעבודתו ,וכך הוא מאבד את כל רכושו.
לבסוף מתברר לו כי האדם אשר אחריו עקב )וציפה במשך חודשים ארוכים שיופיע
במקום מסוים( התאבד לפני חודשיים וגם בנו )ששכר את שירותיו( נעלם ולא נמצא
בדירתו .בסוף הסיפור מתגלה כי המספר הוא איש שמצא מחברת ובה כל קורותיו של
הסופר אך היום אין איש יודע היכן בעל המחברת נמצא .הסיפור חודר אל תוך שכבות
של זהות ומציאות :פול אוסטר ,המחבר של הסיפור; "המחבר" המדווח על המתרחש
במציאות; "פול אוסטר הסופר" -דמות בתוך הסיפור; "פול אוסטר הבלש" -דמות
שקיומה בסיפור מוטל בספק.
שני הסיפורים האחרים בטרילוגיה הניו-יורקית ,שבהם חוזרות ופועלות חלק מן הדמויות,
מעודנים יותר ,אם כי גם בהם משחק אוסטר בחידותיו :בראשון נשכר בלש בשם בלו
בידי איש בשם וייט לעקוב אחרי סופר בשם בלאק .עליו לכתוב דו"חות על מעשיו של
האיש ,שנראה רוב הזמן מעיין בדו"חות ,כלומר ,כשאינו שותה ויסקי בלאק אנד וייט.
האם וייט אינו אלא בלאק ,ובלו הוא הבלו-פרינט )העתק נייר הפחם( של בלאק? אכן,
זוהי שאלה טובה .בסיפור האחרון ,מוריש סופר מתוסכל את כל כתביו למבקר ,שהיה
ידידו מנוער ,וגם דומה לו כאח תאום .מזה שנים מקנא המבקר בידידו ,ועכשיו עליו לטפל
בכתביו ולפרסמם .הוא עושה זאת ,בהצלחה מרובה ,וגם נושא לאישה את אלמנתו של
החבר ,שיצוץ בהמשך היישר מארץ המתים ,או לא יצוץ .מצידו ,המבקר נחשד כמי
שחיבר את הספרים של ידידו ,אך התחזה למבקר שהציל אותם מתהום הנשייה.
ַּגג גיליון 92 47