Page 91 - גג 47 16במאי
P. 91

‫אם הייתה כאן כוונה פוליטית‪-‬אקטואלית ליצור באמצעות הזיקה בין‬
    ‫סיפור האבות להוויה המנדטורית רגשות‪-‬אשם כלפי הפלשתינאים‬
‫)המיוצגים במחזה על ידי הגר וישמעאל(‪ ,‬הקהתה אווירת הטלנובלה של‬
   ‫אינטריגות משפחתיות‪ ,‬שנאה וקנאה בין נשים‪ ,‬את החוד האקטואלי‪.‬‬
     ‫כבשאר יצירות פוסט‪-‬מודרניות דיברה כאן האמנות הגבוהה של‬

               ‫התיאטרון בלשון הנמוכה של תעשיית הבידור‪,‬‬
                          ‫מזערה כל קונפליקט פוליטי‪.‬‬

‫המנדט הבריטי‪ ,‬לסיפור משפחתם של שרה ואברם‪ ,‬בכיר הארכיאולוגים בארץ‪-‬ישראל‬
                                                                                    ‫באותה תקופה‪.‬‬

‫בתמונת הפתיחה של המחזה‪ ,‬תוך כדי שיחה בין הקצין גרר לבין פיקודיו ומארחיו‪,‬‬
‫מתברר כי באי הבית קרובי משפחה הם‪ :‬לוט‪ ,‬הארכיאולוג מסדום‪ ,‬הוא אחיה של שרה‪,‬‬
‫בעלת הבית‪ .‬אברם‪ ,‬בעלה‪ ,‬הארכיאולוג ששמו יצא לתהילה לא רק כחוקר של מזבחות‬
‫אלא בעיקר כאיש רוח הדוגל ב"תורת האחדות"‪ ,‬הוא דודה של אשתו‪ .‬כך גם מאחורי‬
‫הקלעים של ההצגה עצמה‪ .‬יוסי ידין‪ ,‬אברם המקראי‪ ,‬ובהצגה הארכיאולוג משנות‬
‫השלושים‪ ,‬מופיע בתפקיד אביו שלו עצמו‪ ,‬אליעזר סוקניק‪ ,‬וכשחקן הוא היה בעבר בעלה‬

                                                       ‫של חנה מרון‪ ,‬שהיא אשתו שעל הבמה‪.‬‬

‫הבבואות משתקפות בראי עצמן בדרך שבה ערוכה הצגה זו‪ ,‬צורה המחוללת קצר בכל‬
‫ניסיון לתת לה פשר תוך שימוש במונחים חברתיים והיסטוריים מן הסוג המודרניסטי‬
‫המיושן‪ .‬יהא זה מאמץ שווא לחפש כאן משמעות הקיימת מחוץ לקירות המערה‬
‫האפלטונית‪ .‬אין כאן ניסיון לנכס את זיכרונות העבר בדרך המקובלת היום‪ ,‬לא להציגם‬
‫כתור זהב הירואי‪ ,‬או כעידן של יציבות ושגשוג שהלב יוצא אליו בנוסטלגיה מיופייפת‪.‬‬
‫גם הבמה המעוצבת בסגנון אר‪-‬דקו‪ ,‬נוסח בצלאל הישן‪ ,‬אינה מעוררת התפעמות לנוכח‬
‫הדמיון החזותי של "אז" ו"עכשיו"‪ .‬אין אלה אלא ציטוטים פוסט‪-‬מודרניים אופייניים‪,‬‬

                       ‫המגבירים את תחושת האקלקטיות של משחקי הבבואות‪ ,‬שעל הבמה‪.‬‬

‫אין פלא שהמבקרים שהוזמנו לבכורה של ההצגה רחם פונדקי עמדו חסרי אונים‪ ,‬והביעו‬
‫את חוסר הבנתם בדרך כלל בביטויי גנאי‪ ,‬מול עולם חדש זה של זמן עבר שבו היסטוריה‬
‫שלפני אלפי שנה משתקפת בבבואת ארץ‪-‬ישראל של שנות השלושים‪ ,‬וזו עצמה חוזרת‬
‫ומשתקפת בבבואת ההווה של במת הקאמרי‪ ,‬כאשר השחקנים שעל הבמה מופיעים‬
‫בתפקידי דמויות שהיו בני משפחותיהם מחוץ לאולם התיאטרון‪ .‬אחורי הקלעים פלשו אל‬

    ‫אזור המשחק‪ ,‬והמרחב הפרטי של השחקנים התפזר על פני המרחב הציבורי ההיסטורי‪.‬‬

‫בעוד שבהצגה מן השורה‪ ,‬עולם החוץ מנסה לפלוש אל תוך האספקלריה‪ ,‬כאן עולם‬
‫האספקלריות פולש אל עולם החוץ‪ .‬אם הייתה כאן כוונה פוליטית‪-‬אקטואלית ליצור באמצעות‬

                                    ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪89 47‬‬
   86   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96