Page 88 - גג 47 16במאי
P. 88
כשאמר לה" :השירים ,פתחתי לקרוא .קראתי שני דפים בערך ונרדמתי",
חשב אולי שבכך הוא מגן על נערה הלומדת במוסד דתי,
שהשירה עלולה לבלבל את נפשה.
הלומדת במוסד דתי ,שהשירה עלולה לבלבל את נפשה ,שהרי "לנו חשוב רק הרעיון".
אבל הוא ,מתוך גילוי אכזריות – במסווה של חינוך לעקרונות – גרם לה להלם ,שיכול
היה להביאה להתאבדות.
"אינני ֹפה" ,תגובה זו של נעימה ששון אכן מבטאת מצב של אי ּון עצמי ,אך דווקא
בנקודה זו ,במקום להגיב בנסיגה ובחרטה ,היא חֹווה חזיון :הליכה בדרך מתפתלת ,שבה
היא צועדתֲ ,חרדה שלא תוסיף לראות עוד את ירושלים .אלא שבשיאן של ההתפתלויות,
היא רואה את השמיים מוארים ,עשן עולה בהם ,ומכסה את עיניה בידיה .אין זה החזיון
היחיד של נעימה ששון ,חזיון המשמש סימן דרך במאבק בחשכה ובגילוי ה"מאור" –
מאבק ,ההכרחי לקבלת ההשראה לכתיבה.
כמעט לקראת סוף הסיפור כתוב" :ואני הרהרתי :טֹול רחוב .הוסף לו קורטוב .האמנם רק
מכוח המבט החזון של תוחלת הדברים הסומאים ,שאינם מהלכים בגדולות ,שואפים לצאת
מן הכוח אל הפועל .אני ַכפרתם ...כל אחד ואחד יודע :כעיר שחוברה לה יחדיו".
התחייה המתרחשת בה נולדה מתוך משבר האהבה ,אף כי 'צירי הלידה' קדמו לו .בדמיונה
היא רואה את רחובות העיר המפורדים מתחברים מחדש מתוך כורח פנימי .כמו בתיקון
הקבלי ,היכל הכלים – פנימיותה של נפשה – נשבר .הניצוצות מתפזרים אמנם ,אך ייעשו
נסיונות בלתי פוסקים לאחות אותו באמצעות הכתיבה .נעימה ששון תכתוב שיר לא רק
למורה ,אלא שירים רבים נוספים ,או גם פרוזה פיוטית ,שגם היא סוג של שירה ,בדיוק
כפי שעשתה עמליה כהנא-כרמון ,כפי שעשתה לפניה הסופרת דבורה בארון.
את האהבה הנדחית למורה יחזקאל משקמת תחיית הפואטיקה .אולי כמו הקוסם מארץ
עוץ ,ש ָילדה חשפה את מערומיו ,נמוג גם כאן הקסם של המורה ,ועוגן עולמה טמון מעתה
ביכולתה להפיח אור ברגבים הפנימיים שלה ,בלי תלות במורה.
היא כותבת" :ועדיין החליל מרקיד .הנפש יוצאת להבין פשר המנגינהַ .ח ִחי באפ ְךִ ,מתגי
בשפתי ְך ,ועדין הנפש נידונה להיות יוצאת" .והרי זה כמו שכתב המשורר דן פגיסּ " :תֹו ָעה
ַה ַּמ ְנ ִּגי ָנה ּו ְמ ַח ּ ֶפ ֶׂשתֶ /את ֲח ִלי ָל ּה ִּב ְק ֵני ַה ֹּג ֶמאֲ /...א ָבל ַה ָּידּ ,בֹו ַט ַחת ְו ִנ ְכ ֶׁש ֶלת ,חֹו ֶז ֶרת ִלי ִצי ֶרי ָה
ּומֹו ֶל ֶכת" )מתוך "בגוש ה ַשיש"(.
יהיו נא דברים אלו סוג של אפיטף ,כתובת מצבה על קברה של הסופרת עמליה כהנא-
כרמון.
ַּגג גיליון 86 47
