Page 85 - גג 47 16במאי

‫מוכרת את הקרון‪ ,‬ובכך היא מוותרת על עצמאותה‪ .‬הסיפור מסתיים בנישואין‪ ,‬ככל רומן‬
‫ויקטוריאני למשרתות‪.‬‬

‫כבר מאמצע המאה התשע עשרה מתגייסים סופרים גברים למשימת תיאור מצוקת האישה‬
‫הפועלת למען גאולתה‪ :‬טולסטוי )'אנה קרנינה'(‪ ,‬פלובר )'מאדאם בובארי'(‪ ,‬פונטאנה )'אפי‬
‫בריסט'(‪ ,‬עגנון )'בדמי ימיה'(‪ ,‬עוז )'מיכאל שלי'(‪ .‬את מסע הגיבורה של עליסה ושל דורותי‪,‬‬
‫שיוצאות למסע אקטיבי של מימוש עצמי ללא יעד נישואין‪ ,‬כתבו גברים‪ .‬נוימן הוא שכותב על‬
‫'האם‪-‬הגדולה' ועל התפתחות הנשי‪ .‬נוימן מסביר שגברים יצירתיים נזקקים לאנימה‪ ,‬ליסוד הנשי‬
‫המוליך את נשמתם‪ ,‬יותר מגברים אחרים‪ ,‬ולכן הם מכירים בחשיבות הנשיות ובמצוקתה‪ ,‬גם‬
‫אם הם חוששים מפניה‪ .‬הפעילות להעצמת האישה‪ ,‬כאמור‪ ,‬נובעת מהמחאה על הדרתה‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 1929‬כותבת וירג'יניה וולף את 'חדר משלך' )‪ ,(1981‬מסה פורצת דרך על היעדר משאבים של‬
‫זמן‪ ,‬מקום )חדר( וכסף‪ ,‬ההכרחיים כדי ליצור‪ .‬מעולם לא היו לנשים משאבים אלה‪ ,‬ולכן לא היה‬

‫להן כל סיכוי לממש את עצמן‪ ,‬להגשים את הפוטנציאל שלהן‪.‬‬

‫בתחום הספרות‪ ,‬בדורות הקודמים‪ ,‬המגמה הייתה זלזול בכתיבה הנשית תוך הענקת הגמוניה‬
‫לכותב הגברי שעסק במיתוס הגברי ששולט בחברה‪ ,‬ותוך זלזול באישה שכותבת על 'משק‬
‫הבית'‪ .‬חוקרת הספרות יפה ברלוביץ מציינת שעד שנות השישים של המאה העשרים היה קשה‬
‫לביקורת‪ ,‬ובעיקר האקדמית‪ ,‬להתייחס ברצינות לספרות של נשים )‪ .(2001: 97‬בשנות השישים‪-‬‬
‫שבעים התחזקה המגמה הפמיניסטית ואיתה המגמה לגלות מחדש את הכותבות של הדורות‬
‫הקודמים‪ ,‬דרך חשיפה מחדש ופרשנות של יצירותיהן והכנסתן לקנון היצירות‪ .‬השבת הספרות‬
‫הנשית היא כמו להעלות את היבשת האבודה אטלנטיס ולהשיבה מהגלות המטפורית‪ .‬מעתה‬
‫נתפסה סיפורת הנשים כפונקציה המעוררת את ייחודה של המודעות הנשית בכל תקופה‪ .‬כך גם‬
‫בספרות העברית‪ .‬ספרות הנשים מתארת מגוון של דמויות נשים‪ ,‬שמובאות דרך עיניה של‬
‫האישה‪ ,‬ושהן אינן נתפסות דרך הפריזמה הדיכוטומית של העולם הגברי‪ ,‬כמלאך או כשטן‪,‬‬
‫כנועה או אקטיבית‪ .‬הסופרות מתעדות את מציאות חייהן‪ ,‬שבה משולבים המצוקה של אישה‬

‫יוצרת והיעדר קבלת ההערכה הראויה לה בספרות העברית‪.‬‬

‫כתיבתן של נשים מאופיינת במודעות עצמית ואף באירוניה‪ .‬זו כתיבה שמסרבת להיות נגאלת‬
‫על ידי הגבר ומסרבת לקבל את האופציה המוכתבת לאישה בידי הפטריארכיה‪ :‬כלולות או‬
‫מוות‪ .‬הכתיבה הנשית שנגאלה מ'חרדת הסמכות' נועדה ליצור בעולם הגברי והנשי קשב חדש‪,‬‬
‫שינטרל את קללת קסנדרה הקדומה שהוטלה על התרבות המערבית כולה‪ ,‬שנעשתה ערלת לב‬
‫לאמת המעמקים של הנשיות‪ .‬בשירה העברית החדשה כותבות משוררות על דמויות נשים‬
‫מהמיתוס תוך שהן יוצרות דה‪-‬קונסטרוקציה חתרנית נגד הנרטיב הגברי‪ .‬הן יוצרות נרטיב מיתי‬
‫מחודש‪ ,‬שבו האישה שעל אודותיה מספר המיתוס משמיעה את קולה‪ .‬זאת לעומת המיתוסים‬
‫המקובלים‪ ,‬שבהם מספרים לנו על האישה‪ ,‬אך דבריה המפורשים אינם נשמעים‪ .‬קולה החדש של‬
‫האישה במיתוס המתקן שהיא יוצרת משמיע דברים שונים מאלה שבמיתוס הקיים ואף הפוכים‬
‫להם‪ .‬למשל קליפסו‪ ,‬קירקי והסירנות‪ ,‬שמופיעות באודיסיאה כדמויות על‪-‬אנושיות וכבעלות כוח‬
‫פיתוי מסוכן‪ ,‬מתוארות בשירת הנשים העכשווית בתיאור חדש; הן מתגלות כנשים שאודיסאוס‬

‫פיתה וכנעזבות על ידיו )שחם‪.(2002 ,‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪83 47‬‬