Page 86 - גג 47 16במאי
P. 86

‫עד שנות השישים של המאה העשרים היה קשה לביקורת‪ ,‬ובעיקר‬
    ‫האקדמית‪ ,‬להתייחס ברצינות לספרות של נשים‪ .‬בשנות‬
   ‫השישים‪-‬שבעים התחזקה המגמה הפמיניסטית ואיתה המגמה‬
          ‫לגלות מחדש את הכותבות של הדורות הקודמים‪,‬‬

‫לא מקרה הוא שרוב הנשים שהיו למשוררות גדולות במחצית הראשונה של המאה העשרים‬
‫היו עריריות וגורלן היה טרגי‪ :‬רחל‪ ,‬אסתר ראב‪ ,‬לאה גולדברג‪ ,‬זלדה‪ ,‬יונה וולך‪ ,‬בדידותן‬
‫פינתה להן זמן לכתיבה וגם נתנה לגיטימציה לכך‪ .‬שירתן מאופיינת בכתיבה אישית‪ ,‬אינטימית‪,‬‬
‫רגשית‪ ,‬וצער חייהן היה ביטוי בעבור נשים כה רבות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במחצית השנייה של המאה‬
‫העשרים הופיעו משוררות עזות חיים וביטוי‪ ,‬שהגשימו את זוגיותן ואת אימהותן‪ :‬נורית זרחי‪,‬‬
‫חוה פנחס כהן‪ ,‬רבקה מרים‪ ,‬ובהן גם מי שמוסיפות הומור ליצירתן‪ ,‬דוגמת אגי משעול; או‬

                                              ‫מיניות‪ ,‬דוגמת חיה אסתר; ועוד רבות‪-‬רבות אחרות‪.‬‬

                                     ‫***‬

‫עמליה כהנא‪-‬כרמון הקדישה את דבריה בטקס קבלת פרס ברנר ב‪ ,1985-‬לכתיבתה של האשה‬
‫והזלזול בה‪ .‬מדהים לראות מה היה מצב האשה הכותבת בארצנו לפני שלושים שנה‪" :‬נשים־‬
‫סופרות ונשים־מבקרות כאחת‪ ,‬הפתרון שלהן הוא אחר‪ .‬נכון לעכשיו‪ ,‬הפתרון שלהן הוא‬
‫אמביוולנטי‪ .‬הן כותבות כנשים במודע‪ .‬ובהחלט נהנות מזה‪ .‬בלי להיות בת־היענה באיזו שהיא‬
‫צורה‪ .‬הן נאמנות ככתיבתן לזהותן הנשית ולדרך של תפישת־העולם וההארה שהן שלהן‪ .‬הן‬
‫מעמידות בכתיבה שלהן את הדברים לפי סדר־הקדימויות שהוא אותנטי להן‪ ,‬והן מדברות בקולן‬
‫שלהן‪ .‬ברם‪ ,‬בו־בזמן‪ ,‬מראש הן מכירות ללא־ערעור בכך שגם כשהן במיטבן‪ ,‬אלה יהיו זה ּות‪,‬‬
‫ותפישה‪ ,‬וסדר‪ ,‬וקול‪ ,‬שהם פחות בעלי־משקל‪ ,‬ושהולכים פחות רחוק‪ ,‬ושהם מספקים צורך‬
‫שהוא פחות עמוק‪ ,‬מאלה שעשויים להגיע אליהם כותבים־גברים כשהם במיטבם‪ .‬כי בתור חלק‬
‫מתרבות־הסביבה‪ ,‬נשים אלו למדו להפנים את הקביעות הערכיות שמנינו לעיל‪ .‬קביעות שהן‬
‫הרסניות להן‪ .‬הקביעות על־פיהן להיות גבר זה הקריטריון על־פיו‪ ,‬בניתוח אחרון‪ ,‬כל דבר נבחן‪.‬‬
‫והן הפנימו את ההכרח שיצירה של אשה־סופרת במיטבה‪ ,‬ויצירה של סופר־גבר במיטבה‪ ,‬אלו‬
‫הן בכל־זאת שתי קטגוריות שונות‪ ,‬שהאחת מהן חשובה יותר והאחרת פחות‪ .‬ושיצירתן שלהן‬
‫נמנית עם החשובה פחות‪ [...] .‬אם האשה צעירה ויפה‪ ,‬ברור כי כל הכתיבה הזאת אצלה היא רק‬
‫תרגילים קוקטיים שקופים וגנדרנות‪ .‬כי בחורה יפה‪ ,‬מה פתאום היא צריכה לכתוב‪ .‬ואם היא לא‬
‫צעירה ולא יפה‪ ,‬הנטייה תהיה לומר שאולי מפני שהיא לא צעירה ולא יפה היא צריכה לכתוב‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬היא תהיה בפיהם סתם מכשפה‪ ,‬ואולי קצת מטורפת‪ .‬ויקראו לה כפייתית‪ .‬ויקראו לה‬
‫הפכפכת וקפריסית‪ .‬יקראו לה ארסית‪ ,‬יקראו לה מרושעת‪ .‬לא־רציונלית‪ ,‬ואשה שקשה להסתדר‬
‫איתה‪ ,‬ואשה היסטרית‪ .‬ועורכים יידעו מפי־השמועה שצריך לפחד ממנה‪ ,‬וישמרו על מינימום של‬

                                                             ‫מגע איתה בזמן העבודה המשותפת"‪.‬‬

                                    ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪84 47‬‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91