Page 86 - גג 47 16במאי
P. 86
עד שנות השישים של המאה העשרים היה קשה לביקורת ,ובעיקר
האקדמית ,להתייחס ברצינות לספרות של נשים .בשנות
השישים-שבעים התחזקה המגמה הפמיניסטית ואיתה המגמה
לגלות מחדש את הכותבות של הדורות הקודמים,
לא מקרה הוא שרוב הנשים שהיו למשוררות גדולות במחצית הראשונה של המאה העשרים
היו עריריות וגורלן היה טרגי :רחל ,אסתר ראב ,לאה גולדברג ,זלדה ,יונה וולך ,בדידותן
פינתה להן זמן לכתיבה וגם נתנה לגיטימציה לכך .שירתן מאופיינת בכתיבה אישית ,אינטימית,
רגשית ,וצער חייהן היה ביטוי בעבור נשים כה רבות .לעומת זאת ,במחצית השנייה של המאה
העשרים הופיעו משוררות עזות חיים וביטוי ,שהגשימו את זוגיותן ואת אימהותן :נורית זרחי,
חוה פנחס כהן ,רבקה מרים ,ובהן גם מי שמוסיפות הומור ליצירתן ,דוגמת אגי משעול; או
מיניות ,דוגמת חיה אסתר; ועוד רבות-רבות אחרות.
***
עמליה כהנא-כרמון הקדישה את דבריה בטקס קבלת פרס ברנר ב ,1985-לכתיבתה של האשה
והזלזול בה .מדהים לראות מה היה מצב האשה הכותבת בארצנו לפני שלושים שנה" :נשים־
סופרות ונשים־מבקרות כאחת ,הפתרון שלהן הוא אחר .נכון לעכשיו ,הפתרון שלהן הוא
אמביוולנטי .הן כותבות כנשים במודע .ובהחלט נהנות מזה .בלי להיות בת־היענה באיזו שהיא
צורה .הן נאמנות ככתיבתן לזהותן הנשית ולדרך של תפישת־העולם וההארה שהן שלהן .הן
מעמידות בכתיבה שלהן את הדברים לפי סדר־הקדימויות שהוא אותנטי להן ,והן מדברות בקולן
שלהן .ברם ,בו־בזמן ,מראש הן מכירות ללא־ערעור בכך שגם כשהן במיטבן ,אלה יהיו זה ּות,
ותפישה ,וסדר ,וקול ,שהם פחות בעלי־משקל ,ושהולכים פחות רחוק ,ושהם מספקים צורך
שהוא פחות עמוק ,מאלה שעשויים להגיע אליהם כותבים־גברים כשהם במיטבם .כי בתור חלק
מתרבות־הסביבה ,נשים אלו למדו להפנים את הקביעות הערכיות שמנינו לעיל .קביעות שהן
הרסניות להן .הקביעות על־פיהן להיות גבר זה הקריטריון על־פיו ,בניתוח אחרון ,כל דבר נבחן.
והן הפנימו את ההכרח שיצירה של אשה־סופרת במיטבה ,ויצירה של סופר־גבר במיטבה ,אלו
הן בכל־זאת שתי קטגוריות שונות ,שהאחת מהן חשובה יותר והאחרת פחות .ושיצירתן שלהן
נמנית עם החשובה פחות [...] .אם האשה צעירה ויפה ,ברור כי כל הכתיבה הזאת אצלה היא רק
תרגילים קוקטיים שקופים וגנדרנות .כי בחורה יפה ,מה פתאום היא צריכה לכתוב .ואם היא לא
צעירה ולא יפה ,הנטייה תהיה לומר שאולי מפני שהיא לא צעירה ולא יפה היא צריכה לכתוב.
בהמשך ,היא תהיה בפיהם סתם מכשפה ,ואולי קצת מטורפת .ויקראו לה כפייתית .ויקראו לה
הפכפכת וקפריסית .יקראו לה ארסית ,יקראו לה מרושעת .לא־רציונלית ,ואשה שקשה להסתדר
איתה ,ואשה היסטרית .ועורכים יידעו מפי־השמועה שצריך לפחד ממנה ,וישמרו על מינימום של
מגע איתה בזמן העבודה המשותפת".
ַּגג גיליון 84 47