Page 89 - גג 47 16במאי
P. 89
חיים נגיד
הווה המביט אל העבר בעיניים עצומות
בין בבואת הממשות לממשות לבבואה:
על רחם פונדקי ,במיטה עם מדונה והטרילוגיה הניו-יורקית,
פרק מתוך הספר בדרך אל הפוסט-אוטופיה
שעומד לראות אור בקרוב
א .בין מודרניזם לפוסט
הטעם המודרני ,שתחילתו באמצע המאה ה 19-וסופו באמצע המאה ה ,20-שאף לאמנות
מופשטת ,חפה מקישוטיות ,חותרת אל המהותי ,הקיומי ,ולמעשה ,ברוב המקרים ,אל
האמת הפסיכולוגית והסוציולוגית ,ובמיעוטם – אל האמת האקסיסטנציאלית .המודרניות
יצרה אמנות אוניברסלית ,רציונלית ,הומוגנית ,כתובה לעתים בצופן אזוטרי ,קורנת
אידיאולוגיה ,פדגוגית ,מורליסטית ,ורובה ככולה הצהרתיות ופרוגרמה; הייתה זו אמנות
המנותבת לזרמים ,ולכל זרם עולם וזמנים משלו :העתיד הפוטוריסטי של מארינטי,
המשתכלל והמשתכפל עד אינסוף ,ההווה של ג'ויס ,המתפצל ומשתבלל בקצב של טור
הנדסי אינסופי ,והעבר של פרוסט הנחלק לאינספור מולקולות של זיכרון ,אם להזכיר רק
שלושה מבין עשרות היוצרים של המודרניזם.
לעומתו ,הטעם הפוסט-מודרני העדיף אמנות פרסונלית ,רוויית רטוריקה דקורטיבית,
פיגורטיבית ,דבקה באפנתי ,במקומי ,במקומוני; מתבטאת בלשון תקשורתית ,מבקיעה
מעבר לטוב ולרע ,אדישה לשמאל ולימין ,אטומה לתקווה ולגעגוע ,מנוכרת לעניים,
לזקנים ולנכים ,ניהיליסטית עד תום ,מכחידה כל אידיאולוגיה ופרוגרמה ,מתנגדת לאכיפת
דעות ,זולת הדעות שלה עצמה ,קובעת שאין גבולות החוצצים בין האמת והשקר ,הגבוה
והנמוך ,העיקר והטפל ,ובעיקר שאין אמת מוחלטת ,לבד מן האמת המוחלטת שאין כמובן
אמת מוחלטת.
את מקום המדע תפסה בפוסט-מודרניזם האידיאולוגיה ,את מקום הפסיכולוגיה
והסוציולוגיה -המטאפיסיקה .הדימוי פלש אל מעבר לגבולות המסגרת ,ולכן הדיכוטומיה
הקלסית של אמת ושירה לא תפסה עוד .מה ש'מעבר' אינו אלא דימוי ,או – מה שאקרא
לו במאמר זה -בבואה .הממשות ההיסטורית אינה אלא דימוי ,היינו בבואה ,וההיסטוריה
נשקפת בבבואת הנרטיב המכיל אותה באמצעות הזכירה של המביט בה ,זכירה החשופה
לשינוי מתמיד .העבר מקבל מעמד של ציטוט .הציטוט הוא המדיום שבו מדבר הסובייקט
עם עברו .הציטוט משמר את החיים על ידי זכירתם" .המידה האמיתית של החיים היא
ַּגג גיליון 87 47
