Page 90 - גג 47 16במאי
P. 90
הזכירה" ,כותב ולטר בנימין כמנבא את הפוסט-מודרניזם" ,33המבט לאחור חולף בהם
כברק .מי שחייהם הפכו לכתב ,כפי שיארע לזקנים ,עשויים לקרוא כתב זה רק לאחור.
רק כך הם פוגשים את עצמם ,ורק כך – בבריחה מן ההווה – הם יכולים להבין את
חייהם".
הציטוט הפוסט-מודרני דומה לכאורה לפרודיה ,אבל הוא שונה ונבדל ממנה .אמנם ,כמוה
הוא חיקוי ,אבל לא של המסכה אלא של חיקוי של מסכה .בעוד שהפרודיה מעמידה את
המשמעות שמעבר למסכה כניגודו של התוכן המחוקה ,וכך מציבה את עצמה
כאלטרנטיבה של המשמעות הנשללת ,כלומר של אמת מוחלטת ,הציטוט אינו מציב שום
תוכן אלטרנטיבי .הוא שייך להווה ,ומסתפק רק בחיקוי המסכה .תוכנה של המסכה אינו
מעניינו .וכך ,בעוד שהפרודיה תמלא את המסכה בתוכן משלה ,שבה ייראו עיניים מלאות
און מתרוצצות באמונה רבת-תוקף ,הרי בפוסט-מודרניזם ייראה – מבעד לחורי העיניים
של חיקוי מסכת המוות – ה ִריק האינסופי.
הפרודיה היא נחלת המודרניזם הישן .בודלר השתמש בפרחי הרע במס ַכת הפואטיקה
הקלסית ,במשקל ובחריזה האלכסנדרינית המדודות ברוב קפידה ,כדי ליצור פרודיה
שמאחוריה הסתיר את התוכן המפוצץ את האמנות "המיושנת" מבפנים ,כך מאנה,
שה"אולימפיה" ,שלו ,פרודיה על ונוס של טיציאן ,הוצגה ב 1863-ב"סלון המסורבים"
בפריס כמחווה פרובוקטיבית ,בדמות נערה ערומה וזנותית.
לעומת זאת ,הציטוט ,תג ההיכר של הפוסט-מודרניזם החדש ,אינו מנסה לפוצץ את ההווה
'מתוך' העבר ,גם אינו מקפיד על נאמנות לו .הוא היסטוריה שמסומניה רוקנו מתוכנם
ההיסטורי .ראו את הבתים הפוסט-מודרניים במרכז תל-אביב ,מנווה צדק ועד נחלת
בנימין ,מרחוב הרצל עד רחוב נחמני .יש בהם רכיבים המחקים את 'פאר' העבר .אבל זו
אדריכלות שחוברה יחדיו מחומרי ההווה ,המחקים כאילו עבר שנמזג לגביעי גלידה ,על
פי לוח כרומאטי ,הזוהר בצבעי עבר מיופיף.
ב .רחם פונדקי לשולמית לפיד
הציטוט הפוסט מודרני הוא דימוי קולקטיבי של הווה המביט אל העבר בעיניים עצומות,
הוא ראי נאמן לחברה משוללת היסטוריה ,שבה העבר הוא רפרנט המושם ב"סוגריים",
אם לא נמחק ממש ,והותיר רק "טקסטים" ,כמו רבע הקיר הישן של "טליתא קומי"
בבניין כלל בירושלים ,או פסיפס של תל-אביב הקטנה של נחום גוטמן ,שמוצג בחלון
ראווה במגדל שלום ,כזכר לגימנסיה הרצליה שעל חורבותיה הוקם המגדל.
המחזה רחם פונדקי של שולמית לפיד ,ממבשרות הפוסט-מודרנה בתאטרון הישראלי,
הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1990בבימוי אילן רונן ,בכיכובם של חנה מרון ויוסי
ידין .ההצגה לקחה את סיפור אברהם ,שרה והגר התנ"כיים והעבירה אותם קדימה ,לימי
33ב"שיחות עם ברכט" )עמ' .(147
ַּגג גיליון 88 47
