Page 97 - גג 47 16במאי
P. 97
ואחר כך מתגלה בבואתה המפלצתית שנבראה באופן הזהה לה לחלוטין על ידי מדען.
גולם-אישה-בלונדית .האישה האמיתית שייכת לספירה של הטוב ,האלוהי .הגולם-
הבלונדית מתקדשת למלחמה ברוע ,בשטני .במאבק בין הטוב לרע ,בעולם התעשייתי,
הנראה כמו גרסה מעודכנת של הנזל וגרטל ,ינצח הטוב ,וכל זה על רקע מטרופוליס.
וישנה גם סצינה שבה מדונה רוקדת עם כסאות ,כמין ציטוט רחוק של הסרט קברט.
והיכן בכל הציטוטים האלה מדונה האמיתית? היא לכודה ברשת הבבואות ,בסרט שהוא
עצמו אשכול של בבואות שלוקטו ונערכו ופורשו בידי הבמאי קשישיאן והיוצרת מדונה.
וורן ביטי ,בן זוגה בתקופה המתועדת בסרט ,משוחח אתה באחת הסצנות המשמעותיות
בסרט .ביטי ,המלווה אותה ממופע למופע ,אומר לה בסרקאזם ,שהיא חיה בעצם רק
בסרט .הכול היא עושה רק למען המצלמה .כאילו אין לה חיים משלה מעבר לאשכול
הבבואות .זה עשוי להישמע כהאשמה ,כביקורת קשה ,אבל רק באזני קשיש מודרניסטי,
כמו ביטי )וכמוני( .מדונה ממשית כמו בבואה ,כי ממשותה היא בבואה .או בלשונו של
ז'אן בודריאר – היא סימולקרום ,מסמן ללא מסומן.
אותה מודעות להתערבותה היסודית של המצלמה במציאות ,אופיינית לפי ז'אן בודריאר
לכל המציאות הפוסט מודרנית ,שנפלה בשבי הקפיטליזם המאוחר ונלכדה על ידי
המצלמה .לפי בודריאר המצלמה היא הסיוט וההיקסמות הגדולים ביותר .אמריקאים ,הוא
טוען ,יוצרים חברה שתפיסת המציאות שלה מעורבת לחלוטין עם הסימולציות הריקניות
שלה ,החל מן השחקנים שעמדו בראשה )רייגן ,שוורצנגר( ,דרך מלחמת המפרץ
הווירטואלית ,שהתנהלה באמצעות המצלמות של טילי השיוט ,כשנה לאחר המסע של
מדונה ,ועד לתעשיית הבידור שהגיעה למרום הדומיננטיות באותה עת .ההבחנה בין
"המציאות" ל"דימויי המציאות" הלכה ונעשתה סבוכה יותר בשנים האחרונות של המאה
העשרים ,עם התפתחות והפצת הטכנולוגיה הדיגיטלית ,המאפשרת הדמייה אודיו ויזואלית
מושלמת ,עד כדי ביטול ההבדל "האצילי" ,לפי ולטר בנימין ,בין חיקוי לבין המקור,
העטור לפי דעתו ב"הילה" ,המעידה על האותנטיות של המקור.
לפי בודריאר ,במציאות של סוף המאה העשרים מתערערת ההבחנה המסורתית של
האמנות כחיקוי של המציאות .אם לפי האידיאליזם האפלטוני יש מציאות חושים ,שכולה
דימויים ,ומציאות אידיאות שכולה השגה שכלית ,ואפשר להגיע אליה באמצעות ההגות
הפילוסופית ,הרי בתקופתנו אין שום ממש מעבר לדימוי הטלוויזיוני והקולנועי" .כולנו
הפכנו לדימויים טלוויזיניים" .המציאות הממשית מחקה את הדימוי הטלוויזיוני .המציאות
התמוססה בין דימוייה המצולמים .הסרט התיעודי ,כתבות הטלוויזיה וסרטי הדרמה
הריאליסטיים הביאו את כושר ההדמיה הקולית-חזותית לשיאים שלא נודעו בעבר .לדברי
בודריאר יכולת ההדמיה ביטלה את הגבולות בין הדימוי למקור -הכול הפך לדימוי
תקשורתי" .אנו מוצפים" כותב בודריאר" ,בדימויים ,מזדהים עמם עד שאנו עצמנו
הופכים לדימוי .אנו אוכלים ,עובדים ,מנשקים ואוהבים כמו דימויינו על הבד או המרקע.
ַּגג גיליון 95 47
