Page 100 - גג 47 16במאי

‫אם לאמץ את תפיסתו של ז'אק דרידה‪ ,‬מאדריכליו ומבוניו של מגדל בבל‬
‫של הפוסט‪-‬מודרניזם‪ ,‬אם הטקסט לא בא לגלות אלא נועד להסתיר‪ ,‬ואין‬

‫אמירה חד‪-‬משמעות בגדר האפשר‪ ,‬הרי יוצא שכל מילה נאבקת על‬
‫קיומה כישות בעלת משמעות קבועה ומקובלת‪ ,‬באלה המשתמשים בה‪.‬‬

‫שהרי כל משתמש מפרש אותה על פי האינטרסים שלו‪.‬‬

‫שככל שאתה מסיר אותן‪ ,‬אתה מגלה אחרות מעבר להן‪ .‬כאן החן‪ ,‬הברק‪ ,‬התעוזה של‬
‫המשחק האסתטי‪ .‬המשחק הזה בין המסמנים לבין המסומנים‪ .‬חוסר האפשרות לדעת מי‬
‫הוא בעצם הגיבור האמיתי של שולמית לפיד במחזה שלה רחם פונדקי‪ .‬האם זהו יוסי‬
‫ידין‪ ,‬השחקן‪ ,‬בעלה של חנה מרון‪ ,‬או יוסי ידין‪ ,‬כהשתקפות של אביו‪ ,‬או אביו‬
‫כהשתקפות של אברהם אבינו‪ .‬או אברהם אבינו‪ ,‬שקיים עד היום בדמויות שמתהלכות‬
‫בגבעות של השומרון‪ ,‬וביניהן אביו של יוסי ידין ויוסי ידין עצמו‪ ,‬כהשתקפות תאטרונית‬
‫של דמותו ההיסטורית כבנו של ארכיאולוג‪ .‬אין דמות מיתולוגית ברורה‪ ,‬חד משמעית של‬
‫אברהם אבינו‪ .‬יש בבואות‪ ,‬יש השתקפויות ראי רבות שלו‪ ,‬והחווייה האסתטית‪,‬‬

‫ההיפעלות‪ ,‬נולדת כאשר נוצר המשחק הזה‪ ,‬בין שפעת המסמנים לבין שפע המסומנים‪.‬‬

‫היפעלות זו היא האפי ָפניה – ההתגלות‪ ,‬היפעה שמבליחה כמראה מפתיע של התגלמות‬
‫אסתטית מושלמת‪ .‬כאשר מתקיים משחק הבבואות‪ ,‬הטקסט שוב אינו מדבר בלשון החד‬
‫משמעית‪ ,‬הסגורה‪ ,‬של העבר‪ .‬המיתוסים אינם עוברים אלינו כנתינתם‪ ,‬אלא הם מרטטים‬
‫ומזדהרים בשפה‪ :‬בשפת התיאטרון‪ ,‬בציטוטים של האדריכלות‪ ,‬בלשון המראות של מדונה‪,‬‬
‫ובזהויות הנחבאות ומתגלות של הבלש פול אוסטר‪ .‬כי הבלש האמיתי‪ ,‬פול אוסטר‬

‫האמיתי‪ ,‬הוא הקורא‪ ,‬הנקלע אל משחק הבבואות‪ ,‬וחווה את האפיפניה‪.‬‬

‫הדמיון הוא הכלי העיקרי שלנו בטריטוריה זו‪ .‬הדרמטורג והמבקר בן המאה הי"ח‪ ,‬גוטהולד‬
‫אפרים לסינג‪ ,‬בספרו הדרמטורגיה ההמבורגית‪ ,‬כותב כי הדמיון מבצע שתי שליחויות‪ :‬הוא‬
‫יוצר נוכחות של הנעדר‪ ,‬והוא גורם להיעדרות של הנוכח‪ .‬התוצאה המהנה של שתי פונקציות‬
‫אלה יכולה להיות אחת מן השתיים‪ :‬הזיהוי של הדומה‪ ,‬כלומר‪ :‬ההרגשה שנוצרת מכך שחיקוי‬
‫מסוים של המציאות עלה כה יפה‪ ,‬עד שאותה מציאות נעדרת קיבלה נוכחות מלאה בדמיון והיא‬
‫מקנה לנמען הנאה‪ .‬או‪ ,‬לחלופין‪ ,‬שקיעה בעולם האשליה תוך השעייה זמנית של הכרת אי‬
‫ממשותו של העולם הדמיוני‪ .‬גם לפונקציה זו נוכחות מענגת‪ :‬היא מנתקת את הצופה מן העולם‬

‫הממשי‪ ,‬על כל פגמיו ופגעיו‪ ,‬ומעבירה אותו לעולם שכולו טוב כביכול‪.‬‬

‫פונקציה זו מנצלים יוצריהן של תוכניות 'ריאליטי' בטלוויזיה‪ ,‬המדגישים כי הדמויות‬
‫והאירועים המתועדים בהן ריאליים‪ ,‬אף כי שום דבר ריאלי אינו ב'ראליטי'‪ .‬הכול פרי‬
‫בימוי ועריכה והתערבות של מערכת ההפקה‪ .‬הכול אשליה של מציאות‪ ,‬אלא שאשליה זו‬
‫משכיחה מן הצופים את טעם הלענה של חייהם‪ .‬והרי והצופים הם המשאב החיוני ביותרי‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪98 47‬‬