Page 102 - גג 47 16במאי
P. 102

‫אנו חיים בתקופה שהחלימה לכאורה מן האידיאולוגיות‬
   ‫הטוטליטריות‪ ,‬אך עברה אל קוטב הטוטליטריֹות הניהיליסטית‪.‬‬
‫תקופה שבה מידות מוסריות ורעיונות הומניסטיים אינם בעלי‪-‬תוקף‬

        ‫כשלעצמם‪ ,‬אלא רק כאמצעים למניפולציות פוליטיות‬
                 ‫או ככלים לקידום אינטרסים שיווקיים‪.‬‬

                                                    ‫ו‪ .‬על הנחת יסוד שגויה‬

‫הניסיונות לרדת לעומק המשמעות של הצגות‪ ,‬סרטים וספרים פוסט‪-‬מודרניים מתבססים‬
‫על הנחת יסוד שגויה‪ .‬שכן‪ ,‬אם לאמץ את תפיסתו של ז'אק דרידה‪ ,‬מאדריכלי ומכונני‬
‫מגדל בבל של הפוסט‪-‬מודרניזם‪ ,‬הטקסט לא בא לגלות אלא נועד להסתיר; ולכן שום‬
‫אמירה חד‪-‬משמעות אינה בגדר האפשר‪ .‬אמנם כל מילה נאבקת על קיומה כישות בעלת‬
‫משמעות קבועה המקובלת על אלה המשתמשים בה‪ ,‬אבל כל משתמש מפרש אותה‬

                                         ‫ומשתמש בה על פי דרכו או על פי האינטרסים שלו‪.‬‬

‫דרידה מבחין בין לשון אותנטית‪ ,‬לשון הכתב‪ ,‬לבין לשון הדיבור‪ ,‬שמושפעת מהקשרים‬
‫אד הוק‪ ,‬הנקבעים על ידי הדובר ולעתים גם מתווכים על ידי האינטונציות שלו או הבעות‬
‫פניו‪ .‬כך נוצר ההבדל בין המסמן לבין המסומן‪ ,‬בין הדיבור לבין הכתיבה‪ ,‬ובאמצעות‬
‫הבדל זה שדרידה קורא לו "דיפרנס"‪ ,‬הוא מבקר את המגמה של המטאפיזיקה‪ ,‬המדריכה את‬
‫התרבות המערבית מאז העת העתיקה‪ ,‬לתפוס את המציאות כאילו היא בנויה משלל קטבים‬
‫שאינם מרפים זה מזה‪ :‬הטוב מול הרע‪ ,‬הרוח מול החומר‪ ,‬היש מול האין‪ ,‬האמת מול השקר‪.‬‬
‫אבל הרוע‪ ,‬לדברי דרידה‪ ,‬הוא כישלון של הטוב‪ .‬כשם שהשקר הוא סטייה מן האמת‪ ,‬לא‬
‫היפוכה‪ .‬אלה אינם ניגודים עצמאיים אלא איברים בתוך זוגות‪ ,‬שכל אחד מהם תלוי בבן זוגו‪,‬‬
‫ממש כשם שגיבוריו של אוסטר תלויים בניגודיהם‪ ,‬שהם הם עצמם‪ ,‬וכך ציטוטיה של מדונה ‪-‬‬
‫שהם היא עצמה‪ ,‬או גיבוריה של שולמית לפיד‪ ,‬שבהם מתמזגים אברהם בתוך אברם‪ ,‬ויוסי ידין‬

                                                       ‫בתוך אליעזר סוקניק המתמזג בתוך אברם‪.‬‬

‫המסקנה של דרידה היא העדר האפשרות של העברת כל משמעות‪ .‬הן בשיח של ההווה והן‬
‫בשיח עם העבר‪ .‬אבל אם מסקנתו הייתה תקפה‪ ,‬הרי היא עצמה לא הייתה עוברת‪ ,‬לא כאן‬
‫ועכשיו‪ ,‬ולא באותו רגע בעבר שהומצאה על ידי הוגה הפוסט‪-‬מודרניזם‪ .‬דרידה יוצא אפוא כנגד‬
‫קלוד לוי שטראוס שסבר כי המיתוס אינו אלא צינור להעברת משמעויות מימים קדומים לדורות‬
‫הבאים באמצעות הארכיטיפים המגיעים אל תת המודע הקולקטיבי שלנו‪ .‬כמו שמראה יונג‪ ,‬או‬
‫כפי שמראות שולמית לפיד ומדונה‪ .‬באמצעות המיתוסים מדברים אלינו הדורות הקודמים‪,‬‬
‫ואנחנו אפילו לא ידענו‪ .‬אבל דרידה מבליט דווקא את הנמנע ּות של העברת משמעויות‬
‫כאלה‪ .‬מיתוס לא יכול לשמש כצינור להעברת משמעויות‪ ,‬כי המשמעות קיימות במלים‪,‬‬

                                          ‫והמלים מסוות אותה‪ ,‬עושות אותה לבלתי אפשרית‪.‬‬

                                    ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪100 47‬‬
   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107